ישבנו, דיברנו, התלבטנו, הסכמנו והחלטנו! נדרש שינוי בבית. עד היום הדברים לא התנהלו בדיוק כמו שצריך, ועכשיו הגיע הזמן להשתפר, להתקדם ביחד אל המטרה.
בפרשתנו "אמור", מופיע הציווי על ספירת העומר: "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת... שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה" [ויקרא כ"ג, ט"ו]. אנו מתחילים את הספירה מיד לאחר חג הפסח שבו אלוקים עשה את העבודה בשבילנו - עשר המכות, קריעת ים סוף והנה יצאנו ממצרים. זוהי הפסגה הראשונה שלאחריה אנו מתחילים במסע אל עבר הפסגה השנייה, שאליה עלינו להעפיל בכוחות עצמנו.
בכל התורה כולה לא מופיע אזכור לתאריך שבו יחול חג השבועות, הגדרת הזמן היחידה היא - חמישים יום לאחר חג הפסח. זהו החג היחיד שנקבע על-פי תהליך, וגם נקרא על שמו. בכך כביכול אומר לנו הקדוש ברוך הוא: 'אם לא תספרו, החג לא יגיע לעולם'. יום ועוד יום, מדרגה ועוד מדרגה, עוד קצת ועוד קצת, עד שמגיעים אל היעד.
כך מתחוללים שינויים אמיתיים - בסבלנות, עקב בצד אגודל. אם ננסה לתפוס את הכל בבת אחת - גם נאבד את הכל באותו רגע. ההתקדמות המחושבת והמסודרת מאפשרת לנהל תהליך אמיתי ולבנות ברצינות. ומצד שני, בשביל שהתהליך אכן ינוע קדימה עלינו ליצור תנופה מקדימה, כמו מטוטלת. לשאוף הכי גבוה שאפשר ולשחרר, להשתוקק ולהתחיל לצעוד.