איננו יכולים להאמין ולייחס חשיבות לדברים שמנוגדים לעולמינו הרגשי העמוק והלא מודע. הדוגמאות לכך הן בכל תחומי חיינו: אנשים שמגלים חוסר רגישות זוגית קיצונית או אנשים שלא יכולים להבין כלל את המצב המדיני פוליטי האוביקטיבי בשל אמונותיהם האידיאולוגיות. הדבר נכון לכל תחומי חיינו.
אנחנו לא יכולים להאמין או להבין את מה שמנוגד לעולמינו הרגשי. למשל: אדם שאין לו יכולת רגשית זוגית לא יוכל להבין את בת זוגו ולהתייחס לקשייה. הוא לא יוכל להפגין כלפיה הבנה ורגישות.
אדם מערבי לא יוכל לעולם להבין את המזרח התיכון. שבוי באמונותיו הוא ינסה להבין את האזור לפי נקודות מבטו המערבית וכלל לא יוכל להבין שבאזור שולטות אמונות ואידיאולוגיות אחרות (לא בהכרח דתיות). עמוסי כוונות טובות אנשי השלום יביאו מלחמות ולא יוכלו להבין מדוע הם נכשלים שוב ושוב.
אנשים אנטי סוציאליים חסרי יכולת רגשית ערכית לא יוכלו להשתכנע מחשיבות ההתנהגות הערכית והחיובית. זה ייתפס אצלם כדברים חסרי משמעות.
אנשים משתי קצוות הקשת הפוליטיות כלל לא יוכלו להבין טיעונים המנוגדים לעולמם האידיאולוגי הרגשי. הם יתפסו כתפלים גם אם אוביקטיבית יש להם חשיבות אמיתות. תראו אותם מגיבים בזלזול ובחוסר הבנה כשמעלים טיעונים המנוגדים לעולמם הרגשי. זו הסיבה שאנשים משתי קצוות שונות פוליטיות כלל לא יכולים לנהל ביניהם דיון אמיתי ופורה. הם כאילו נמצאים בשתי פלנטות שונות.
אנשים לא מסוגלים להבין אזהרות בתחומים רבים. הם לא חשים זאת ולכן לא יכולים להבין וליישם זאת. הם צריכים לחוות בעצמם ולחוש את הדברים בטרם יבינו את מהות האזהרות והעצות הטובות.
2 מערכות נפרדות
יש לנו 2 סוגי זיכרון: הזיכרון המודע אליו אנו מודעים. השפעתו על חיינו מוגבלת. הזיכרון הרגשי הלא מודע ורב העוצמה. למרות שאיננו מודעים אליו השפעתו מכרעת על החלטותינו, הבנת המציאות שלנו והיכולות התפקודיות שלנו.
במאמר זה נתרכז בנושא התפיסה, כלומר הדרך בה אנחנו קולטים ומבינים את המציאות שלנו. יש לנו 2 מערכות נפרדות המודעת והלא מודעת -כלומר הרגשית.
הזיכרון הרגשי הלא מודע מוטמע כאבי טיפוס רבים המותאמים למצבים שונים שחווינו בעבר. כאשר אנו תופסים מצב עכשווי כדומה למצב בעבר מתעוררים בנו רגשות. אנחנו מנותבים רגשית לפעול בדרך שהייתה יעילה בעבר. במקביל אנחנו מטמיעים זיכרון רגשי ומעדכנים את אב הטיפוס.
התפיסה המודעת מאוד לא יעילה. אנחנו תופסים פרטים ואוספים אותם לכדי ביטוי בעל משמעות. למשל אוספים צלילים לכדי מילה. בדרך זו איננו יכולים לתפוס במהירות וביעילות מידע ואיננו יכולים מראש להחליט מה חשוב ולסנן ראשי רקע.
התפיסה הרגשית נעשית מלמעלה למטה. אנו משליכים זיכרון רגשי קודם על מצב קיים. כאשר מתעוררת תגובה רגשית קיימת בה גם תפיסת מצב כוללת על המצב העכשווייש לתפיסה זו יתרון אדיר שכן היא מאפשרת לנו להבין את המצב בכללותו וכן לפעול במהירות וביעילות. יש לה 2 חסרונות:
נתפוס מידע עכשווי על סמך ניסיון חיינו. למשל אנשים פסימיים יחושו סובייקטיביות:ויתפסו בדרך זו את המציאות והדבר נכון גם לאנשים בעלי השקפת עולם אופטימית.
חלקיות: נתפוס מידע רק בתחומים בהם יש לנו זיכרון רגשי מספק. בתחומים אחרים כלל לא נתפוס מידע ולא נוכל להתחשב בו בתגובותינו. למשל:
- אנשים בעלי חוש חברתי לעומת אנשים שאין להם חוש כזה וכלל לא תופסים ומבינים סיטואציות חברתיות.
- אנשי עסקים שקולטים ומיישמים הזדמנויות עסקיות לעומת אנשים שלא מבחינים בהן כלל.
- אדם בעל חוש ניקיון יחוש חרדה למראה כתם שאדם אחר כלל לא יבחין בו.
- אנשים שאין להם יכולת רגשית זוגית לא יחושו ולא יבינו כלל את בני זוגם גם אם אלו יסבירו להם את קשייהם.
הנקודה הרביעית מוכרת לנו מתחילת המאמר. כעת נבין גם את שאר הדוגמאות שהעלינו.
אנשים בעלי זיכרון רגשי אידיאולוגי מערבי לעולם לא יבינו את המזרח התיכון. הם לא יקלטו ולא ייחסו חשיבות לעובדות שסותרות את השקפתם. עמוסי כוונות טובות הם יכשלו שוב ושוב ובמקום השלום המובטח יגרמו שוב ושוב למלחמות.
אנשים אנטי סוציאלים הם חסרי זיכרון רגשי ערכי. עבורם ערכים והתנהגות חיובית יתפסו כתפלים, חסרי חשיבות או משמעות. הם יזלזלו בכך.
אנשים בעלי השקפות פוליטיות סותרות כלל לא ייחסו חשיבות או משמעות לעובדות שסותרות את השקפת עולמם ולא יוכלו להבין זה את זה. כולנו רואים את המציאות באופן חלקי המותאם לאידיאולוגיה שמוטמעת בנו. הדרך לשפוט אילו אידיאולוגיות והשקפות עולם נכונות יותר היא רק על-ידי בחינה של יכולתן לנבא את המציאות. כאשר האידיאולוגיה זרה למציאות ולא מסוגלת לנבא אותה יש לבחון אותה שוב. אין טעם או משמעות בהאשמת המציאות.
