״טוב שאנו פונים מזרחה לכיוון ירושלים בעת תפילה, ובארץ פונים לכוון ירושלים ובירושלים לכיוון הר-הבית, ובהר-הבית - זו ׳שיחה מקומית׳״. את זאת לפחות אנחנו לא שוכחים״ (ארי בוסל, תגובה לשימוש בכיפת הסלע כסמל לישראל).
לפני מספר שנים, פסטור נוצרי לקח קבוצת סטודנטים מסמינריונים לאנשי כמורה בארה״ב לישראל. הייתה זו תוכנית פיילוט להרבה קבוצות נוספות שהוא לקח מאז. אני זוכר את התגייסות הקהילה הישראלית, כשאנשים פרטיים תרמו מאה אלף דולר לעזור לפרויקט בהתחלתו. אך יותר מכל, אני זוכר את הדווח הראשון מהארץ ששלח אותו פסטור: תמונה קבוצתית על-רקע כיפת הסלע עם רשמי הימים הראשונים של הסיור.
מיד עם קבלת אותו אי-מייל כתבתי לאשתו של הפסטור וביקשתי ממנה שתמסור לו שמכל המקומות המיוחדים, אופיניים וקדושים ברחבי הארץ וכל התמונות שהם ודאי צילמו, עדיף היה לבחור תמונה אחרת, לאו-דווקא את כיפת הזהב. כאמור, היה זה לפני מספר שנים, ומצבה של מדינת ישראל לא היה מזהיר אז, כך גם היום.
אך מאז חל מהפך. העולם כבר התרגל לעכל ואף לאהוב ועידות הזויות, דוגמאת ״ישראל היא אפרטהייד״ (ועידות על גזענות בעולם) או ״השואה לא קרתה״ (אותו כנס מדעי באירן שאחריו גם היו תחרויות לבחירת הקריקטורה הטובה ביותר בנושא).
חגיגת השטן
קצב ההתקפות הולך וגדל, כמו גם עוצמתן. לאחרונה, מזכיר האו״ם היוצא, בכעס עצום ורב הודיע שעל ישראל להבין שההתנחלויות הם גורם זדוני ושעצם נוכחות ישראל ביהודה ושומרון היא בלתי חוקית לפי דעת הקהילה הבינלאומית. מה שמזכיר האו״ם הצליח לעשות הוא במחי יד למחוק את החוק הבינלאומי ואת השתלשלות הסכמים מחייבים משך מאה השנים האחרונות. קל כמובן להתעלם ביודעין מדברים שאינם נוחים, אך בעוד שבעבר לא היה עולה על הדעת לעשות דבר כזה, היום הדבר מקובל, אפשרי ואף מוצדק.
לאויבינו אין זה מספיק, ובחגיגת השטן ודאי שזקוקים למשקה חריף יותר בכדי ליהנות באמת. מדוע להסתפק במאה השנים האחרונות, כשאפשר להתעלם לחלוטין משלושת אלפים שנות היסטוריה? הגיע הזמן להתנגח בירושלים, שכן אם לישראל וליהודים אין זיקה רשמית לפלך ארץ זה, הרי שהטיעון ״אין לנו מאומה נגד היהודים, אך מקומם לא בא״י״ תקף, שריר וקיים. יקחו היהודים את מטלטליהם ויחזרו לארצות מוצאם, תנוקה הארץ ויבוא שלום לעולם.
מה עשה העולם הנאור? תמך בהחלטה מתקדמת ופורצת גבולות, שהר-הבית הוא אתר מורשת מוסלמית, מקום המקודש להם, בעוד לנו - מאומה.
אנשים נאורים יודעים שמאות שנים לפני הופעת מוחמד נולד ישו מנצרת וכאלפים שנים לפני מוחמד יצאו העברים ממצרים והתחילו את נדודיהם במדבר. זאת ועוד, הקוראן, הספר הקדוש למוסלמים, לא מתעלם מהיהודים ומהנוצרים (לטוב ולרע), למרות שירושלים לא מוזכרת בו ולו פעם אחת.
הנאצים החדשים
בימינו אנו הצורך לנתק את העולם המערבי ממוסרותיו נהיה כה מוחשי ובוער, שדאע״ש הורס בחשק רב ממצאים ארכיאולוגים בני אלפי שנים. בדומה הווקף בירושלים כורה ומשליך את יסודות הר-הבית והשכבות השונות שם, ועתה הגיע הזמן גם לנתק כליל כל מחשבה ודיבור: הס מלהזכיר בנשימה אחת - ליהודים אין קשר להר-הבית! לא היה ולא נברא, ולך הבא לנו הוכחות נגדיות!
ניתן להתעלם, להגיד - כמו שאמרנו בעבר - שהדבר כה הזוי ובדוי שאין צורך אפילו לשים לב לכך. אך כיון שנכוונו בעבר, אנחנו מודעים לכך שאסור להתעלם, שכן העולם מתרגל, מתענג ודורש עוד ועוד. השואה לא קרתה. אנחנו גזענים ונהיינו הנאצים החדשים (של השואה-שלא-קרתה). גם קשר אין לנו לארץ ישראל או ליהודה ושומרון (משם נגזר השם ״יהודי״ ושם יושבת לה עיר הבירה, העיר בה בחר הקב״ה לשכון בקרב עמו).
המסקנה המתבקשת, למי שלא ברור עדין, פשוטה בתכלית: חייבים להפטר מהיהודים אחת ולתמיד, וכל שעשוי לקרות להם - מבורך! היהודים הם קללה בעולם הזה, מחלה ארורה, איומה, עתיקה, המסרבת לעבור מ
העולם הזה, וככל שנקדים להפטר ממנה, כן ייטב לכולם כאחד.
הבסיס הזה שימש בעבר כהצדקה לעם הנאור בעולם להפוך (או לגלות) עורו ולהשמיד באופן שיטתי שישה מיליון יהודים, מתוכם למעלה ממיליון ילדים. מספרנו היום כמספרנו טרם השואה, לכן מוטל לצאת למלאכה ולהשמיד את 14 המיליון שנפוצו פעם נוספת בעולם כולו וגורמים לכל הרע והמכוער.
סממנים מזרחיים
נסכם בקיצור, שלמדנו על בשרנו שאסור להתעלם מהסימנים, עד כמה שהם נראים לנו הזויים ובלתי אפשריים. קל לעולם לשנוא אותנו, והמרחק מהשנאה לפעולה קטן ביותר, דילוג קל שאינו דורש מחשבה כלשהי.
ראש הממשלה הגיב מיידית, ובין כל המאמרים שהופיעו בארץ (״או״ם שמום״ וכו׳) היו אלו שנזפו בנוצרים שלא יצאו להלחם בהחלטה, שעמדו מנגד ושתקו.
קל להפנות אצבע מאשימה, אך האחריות להגן על כל היקר לנו מוטלת על כתפינו, לא אלו של אף אחד אחר.
זוכרים אתם את התרעמותי על הנוצרים שנסעו ארצה במימון ישראלי והתמונה הראשונה ששלחו הייתה -
בתום לב מוחלט ובחוסר מחשבה - של כיפת הזהב (ואין המדובר במקדש הבהאי בחיפה)? הנה, מהלך סוכות התשע״ז נשלחה הזמנה לאירוע משופע בפוליטיקאים, עסקנים ודיפלומטים, לחיזוק הקשרים בין המזרח הרחוק לבין ישראל, ומשני צידי הגשר הנבנה - כך צויר בהזמנה - סממנים מזרחיים מובהקים מחד-גיסא, ובצד השני בניינים מירושלים, כשהבולט מהם ... כיפת הסלע.
לא עבר שבוע ימים מאז ההחלטה האומללה והרת האסון של אונסקו, ואנחנו, כך נראה, שכחנו, התעלמנו, המשכנו בחיינו.
כיפת הסלע בהזמנה
כותב השגריר בדימוס והמזרחן
צבי גבאי: אם אנו איננו מייחסים חשיבות למורשתנו, כיצד נבקש זאת מאחרים, המשופעים בתעמולה פלשתינית ארסית, המתעלמת אף מהכתוב בספרי האיסלאם? (
מחלקה ראשונה, ״החלטת אונסקו כמשל,״ 115335, 20 באוקטובר, 2016)
הרשו לי לשאול אותה שאלה בדיוק: אם אין אנו מייחסים חשיבות למורשתנו, כיצד נבקש זאת מאחרים?
כששאלתי, לתומי כמעט, מה מעשה כיפת הסלע בהזמנה, נאמר לי שכה הרבה גופים מעורבים, ושהאחריות היא של גורם ערטילאי מהעבר, עת אותו ערב קרם עור וגידים וההזמנה עוצבה. היתכן, חשבתי לעצמי, שאנו כה תמימים? לא עבר שבוע ימים מאז שהתרעמנו, לכאורה, וכבר חזרנו לסדר היום, כאילו לא היו דברים מעולם.
דין מאה כדין פרוטה, ואנו כשלנו - ולפיכך פשענו - בקטנות. אין סיכוי, לפיכך, שנצליח לעמוד במתקפות נגדנו, שכן לא הפנמנו עדיין את גודל הסכנה.
עד מתי? כשנהיה בקרונות הבקר בדרך למחנות ההשמדה? כשנופרד ימינה ושמאלה, למוות ביסורים או מוות מיידי? או אולי מהלך ימינו האחרונים במחנות ההשמדה המודרניים, אלו שהמאה ה-21 תמציא עבורנו?
פעם לא ידענו. באיזה תרוץ נשתמש הפעם לחוסר מעשה, להתעלמות מהדורש טיפול?