רוסיה הציבה בשבוע שעבר טילים גרעיניים בקילינגרד, מובלעת רוסית על שפת הים הבלטי בין פולין לליטא. פוטין הכריז שבקרוב יציב שם גם טילי SA400. בכך מגבילה רוסיה את חופש התנועה האווירית באירופה. את הצעד הטקטי הזה יש לבחון לאור הבחירות לנשיאות ארצות הברית. נראה שפוטין מתחיל לקבוע עובדות בשטח, ואינו נותן לטראמפ מאה ימי חסד להתבסס בכיסאו. כל מה שיקרה בין רוסיה לארה"ב ישפיע גם עלינו, מכיוון שרוסיה נמצאת כיום "ממש על הגדרות" בגבולנו בגולן.
עם התפרקות ברית המועצות איבדה רוסיה השפעה במדינות מזרח אירופה. חלקן הצטרפו לאיחוד האירופי ולברית נאטו. כאשר עלה פוטין לשלטון ברוסיה הוא הכריזה שנושא "קאזוס בלי", ואכן בשנת 2008 יצא למלחמה בגרוזיה שרצתה להצטרף לאיחוד האירופי, ובשנת 2014 פלש לאוקראינה והשתלט על האי קרים, ובשנה שעברה נכנס גם לסוריה. פוטין נכנס לסוריה ולאוקראינה בפרופיל תקשורתי גדול אבל בפרופיל צבאי נמוך וקטן. לסוריה הוא שלח רק כ40 מטוסים, מעט אוניות, גדוד נ"מ ולאחרונה גם נושאת מטוסים. זה כוח קטן מאוד בהשוואה לכוחות ששלחה אמריקה למקומות אחרים בעולם.
ארה"ב רואה בעין רעה את המדיניות האימפריאלית של פוטין, ונאבקה בה באמצעות סנקציות כלכליות וערעור המשטר הרוסי. אילו
הילרי קלינטון הייתה נבחרת לנשיאות, הייתה ממשיכה ללחוץ על רוסיה ב"כוח רך". פוטין לא רוצה זאת. לעומתה, טראמפ הכריז בקמפיין הבחירות שדאעש מסוכנת יותר מאסד, והוא יגיע לסכם עם פוטין על חיסול דאעש. משפט זה יצר ציפיות בקרמלין, ולכן פוטין העדיף שטראמפ יהיה הנשיא הבא.
אבל איש אינו יודע לאן הולכים יחסי אמריקה עם רוסיה, ואיך יטפל טראמפ באיומים האסטרטגיים מכיוון רוסיה. אפילו טראמפ עדיין אינו יודע. סובייטולוגים באקדמיה מצביעים על ארבעה תרחישים אפשריים להתנהלות ממשל טראמפ מול רוסיה: מאבק, נטישה, פשרה, או שיתוף פעולה.
מאבק - המשך הקו הנוכחי של לחץ על ממשלת רוסיה ועל כלכלתה, מבלי לוותר לרוסים במאומה. מאבק שיביא לכניעת רוסיה, ואולי אף להפלת פוטין מהשלטון. בין אנשי הנשיא החדש יש תומכים לגישה זו, שעלולה להתדרדר אף למלחמת עולם שלישית.
נטישה - יש אפשרות שטראמפ יוותר לרוסיה בכל החזיתות שפתחה בשנים האחרונות. לפי תרחיש זה טראמפ ינטוש את אירופה, כמו שאובמה נטש את בני בריתו בקהיר ובלוב ובמדינות ערביות אחרות. מנהיגי אירופה חוששים שרוסיה תיכנס לתוך הוואקום שיותירו האמריקנים. זו הסיבה שהנשיא אובמה ביקר לאחרונה באירופה. הוא נועד עם מרקל ואחרים, ולפי התקשורת הגרמנית הם דנו איך לסנדל את טראמפ לאירופה.
פשרה - דרך אמצעית בין שתי הנ"ל. טראמפ ופוטין יגיעו להסכם שכל צד יוותר קצת למשנהו. אפשר שטראמפ יוותר לפוטין על האי קרים, תמורת ויתור של פוטין על המשך המאבק בתוך סוריה. או להפך. הסכם שכל צד יוכל להציג לעמו כ"הישגים". הגורסים כך אומרים שהצבת הטילים לאחרונה בקילינגרד היא רק עוד "עז" שפוטין מכניס בתבונתו, כדי שבמו"מ יהיה לו עוד משהו "לוותר עליו", ובתמורה לסחוט עוד ויתור מהאמריקנים.
הסדר עולמי חדש - אפשרות להבנה בין טראמפ לפוטין על מהפך ושינוי דרמטי בסדר העולמי. אמריקה ורוסיה ישתפו פעולה לניהול עולם טוב יותר. אולי ישלבו גם את סין במהפכה העולמית הזו, ואולי ישלבו ידיים ביניהם כדי לעצור את התעצמות סין. היועץ החדש לביטחון לאומי, הגנרל מייקל פלין, הוא בין התומכים בתרחיש זה, וכנראה יפעל להגשמתו.
הסובייטולוג
צבי מגן, שהיה שגריר ישראל ברוסיה וראש "נתיב", מעריך שהסבירות הגדולה ביותר היא לתרחיש של פשרה כלשהי. לישראל יש סיכונים בתרחיש כזה, בגלל שבכל הסכם תהיה התייחסות גם לאירנים, בני בריתו של פוטין. האינטרסים של ישראל עלולים להיפגע.