המערב הדמוקרטי הפקיר את חופש הביטוי הליברלי
דווקא אותן המדינות הדמוקרטיות הפקירו את
חופש הביטוי הליברלי, ונכנעו בפועל לאיומים עליו. הדוגמאות שנביא בהמשך הוכיחו שהמערב הדמוקרטי הפגין חולשה ופייסנות, ללא תגובה ראויה, כלפי הטרור האיסלאמי. הפייסנות המערבית גרמה להמשך התעצמות האיום האלים נגד חופש הביטוי. מנהיגי המערב האינטלקטואלים בחרו בתגובות מעורפלות ובמסרים דו משמעותיים.
"התקינות הפוליטית" השתלתה גם בעניין חופש הביטוי בכך שהיא מנעה ממנהיגי המערב להתבטא ולפעול כמתחייב מהטרור האיסלאמי. הם נמנעו מלומר דברים "קיצוניים" נגד איומי הטרור האיסלאמי. הפוליטיקאים והאינטלקטואלים במערב הדמוקרטי הפקירו את חופש הביטוי במקום להגן עליו. הפחד מאלימות שיתק את חופש הביטוי.
הסופר סלמן רושדי, מחבר הספר "פסוקי השטן"
הספר מציג את דמותו השלילית של הנביא מוחמד וביקורת על האיסלאם. גל של תגובות, הפגנות אלימות ורציחות שטף את העולם המוסלמי והמערבי. הספר הוחרם בכל המדינות המוסלמיות והמנהיג האירני, חומייני, הוציא פסק הלכה שיש להוציא להורג אל
סלמן רושדי. המתרגמים של הספר ביפן, באיטליה, בנורבגיה, בטורקיה, חלקם נרצחו, חלקם נדקרו ונפצעו. בבלגיה נורו למוות שני מנהיגים מוסלמים שיצאו להגנתו של רושדי. חנויות ספרים באירופה ובארה"ב הוצתו כמחאה שהן שווקו את הספר וקהילות מוסלמיות במערב ערכו אספות המוניות וערכו טקסי שריפה של הספר.
סלמן רושדי נע ונד נרדף בעולם מפחד איומי הטרור האיסלאמי.
השבועון הצרפתי הסאטירי "שרלי הבדו"
בעקבות פרסום קריקטורות מעליבות על הנביא מוחמד, נרצחו 12 מאנשי המערכת, בהתקפת נקמה על-ידי קיצונים מוסלמים. מתקפת הטרור המחרידה הזו גרמה לזעזוע עולמי, שהוביל להפגנת סולידריות חסרת תקדים עם הקורבנות בפריס. מנהיגים מכל העולם צעדו במשותף ברחובות פריס לאות הזדהות עם הקורבנות ולמען דאגה לעתידו של חופש הביטוי.
אבל לאחר הזעזוע והגינוי החלו להישמע קולות בנוסח "אנו מגנים את הפיגוע אבל"... החלו להישמע קולות שהאשימו את "שרלי הבדו" בהסתה ובהפצת שנאה, בחוסר סבלנות. בכל הארצות האירופיות שיש בהן קהילות מוסלמיות גדולות כמו בצרפת, בגרמניה, בדנמרק, בבלגיה יצאו המנהיגים "הלבנים" שהזהירו מפני "קיצוניות" ומפני "פרובוקציות".
בכל רחבי המערב החלו להישמע קולות הקוראים לרסן את חופש הביטוי. החלו להישמע דעות של אינטלקטואלים - אבירי חופש הביטוי - שקראו לקבל ולהתחשב בזכויות האיסלאם, בדיון הפוליטי תרבותי. כחצי שנה לאחר ההתקפה הרצחנית על מערכת המגזין הסאטירי הודיעה המערכת כי תחדל מלפרסם קריקטורות על הנביא מוחמד.
זו תוצאה נוספת של כניעת הפוליטיקאים והאינטלקטואלים שהפקירו את חופש הביטוי לטרור האיסלאמי.
הסרט "כניעה" שהוקרן בטלוויזיה ההולנדית.
הסרט נכתב על-ידי פמיניסטית מוסלמית הולנדית, הידועה בביקורתה על האיסלאם, כמקור הדיכוי של האישה המוסלמית. במאי הסרט מצאצאי הצייר הנודע ואן גוך, נירצח "באשמת" חילול קודשי האיסלאם.
גם במקרה זה נשמעו קולות אנשי "התקינות הפוליטית" שגינו את חופש הביטוי של הבמאי שגרם ל"פרובוקציה". העיתון הנפוץ ביותר בדנמרק פרסם 12 קריקטורות על מוחמד. העיתון "ילדנס פוסטן" פרסם קריקטורות על הנביא מוחמד שנראה כמו מחבל המחביא פצצה מתחת לטורבן שעל ראשו. שגרירויות דנמרק בכמה מדינות הותקפו. מהומות והפגנות פרצו בעולם המוסלמי.
ציירי הקריקטורות קיבלו איומים על חייהם ובלחץ דעת הקהל בדנמרק נאלץ העיתון לפרסם התנצלות בפני המוסלמים. הנשיא קלינטון גינה בחריפות את הקריקטורות באומרו "שאנחנו הולכים להחליף את האנטישמיות בדעות קדומות נגד האיסלאם".
