א. עסקות
הסתבכויות המיליארדר
בני שטיינמץ ברומניה ובגיניאה מאירות פינה חשוכה מאוד בסחר הבינלאומי - עסקות ענק עם מדינות בעולם הרחב, שאינן מתנהלות בלי תשלומי שוחד.
לפני כמה עשרות שנים רעש העולם כשהנסיך פיליפ הבריטי ואחרים היו מעורבים בקבלת טובות הנאה מתעשיות גדולות בתחום הביטחון והתעופה. מאז שינו מאוד את החוקים בעולם, ועדיין קשה להזיז עסקות מבלי לשלם מהצד לבעלי עניין - ולא רק בעולם השלישי - למרות כל האמנות, החוקים והתקנות.
וכמובן, אי-אפשר שלא להזכיר, כי מרבית הרודנים בעולם השלישי, גם מי שנחשבים לנאורים, התעשרו מאוד משליטתם בארצותיהם. ולא רק הם שולחים את ידם במעל.
ב. תקדים
מעניין איך יתקבל בכנסת ח"כ באצל גטאס מ
בל"ד-הרשימה המשותפת בכנסת, אחרי שוויתר על חסינותו, נחקר על עבירות חמורות שביצע, ויצר תקדים של ח"כ עציר? ברור לי לחלוטין, שלו היה המדובר בח"כ ימני, היו חסידי אומות העולם וזכויות האזרח בכנסת שופכים את דמו בראש חוצות, והתקשורת הייתה קורעת אותו לגזרים. אצל הצדקנים למיניהם יש שתי אמות-מידה, ולח"כ שסרח לכאורה, שמורה אהדת הצדקנים ועיתונותם.
כיוון שאי-אפשר להאשים את אקיבוש במה שעוללו לגטאס המסכן, נשלף התקליט השחוק של רדיפה, לתפארת ישמעאל וחסידיו בכנסת.
ג. מארב מנוול
עוד כחודש יפנה הנשיא אובמה את הבית הלבן, לשמחתי, ואחד האויבים החמורים ביותר של מדינת ישראל ייעלם וייאלם - למרות שאני בטוח, שימשיך לקדם אינטרסים איסלאמיסטיים, כפי שעשה מהחדר הסגלגל. יש לנו תקדים, שהציב ג'ימי קארטר, ששובר מדי פעם שיאים בהתבטאויות אנטישמיות. להערכתי, אובמה יצטרף אליו, וינסה לעוקפו.
עוד כשרץ לבחירות, לפני יותר משמונה שנים, לא האמנתי לפרשנים, שסיפרו על ידידותו לכאורה של אובמה למדינה; והוא הוכיח את איבתו לנו לכל אורך שמונה שנות כהונתו. שיאה - כמובן - במארב המנוול והציני, שהניח לנו במועצת הביטחון, בניגוד להבטחה מפורשת של ממשלי ארצות-הברית (כולל שלו), ובניגוד לעמדה מפורשת של הממשל הנכנס. היה צפוי שאובמה ינסה לנקום בישראל על מאבקיה הקשים במדיניותו, שמסכנת את שלום העולם ואת שלום המזרח התיכון. ונותר לו עוד כחודש להתעלל בנו כנשיא.
האו"ם ומועצת הביטחון הפכו מזמן ללא-רלוונטיים, ואני מקווה, שההחלטה המרושעת והמחפירה לא תרפה את ידי הממשלה והמתיישבים, ותהפוך במהרה לנייר אשר יצר. כפי שנאמר בשנות החמישים - לא חשוב מה יגיד האו"ם (שמום), אלא מה יעשו היהודים.
בינואר יהיה בבית הלבן אדם אחר, שאומר בריש גלי שאינו שונא את ישראל. אדרבה.
דונלד טראמפ יוביל, אני מקווה, מדיניות אחרת לגמרי, שלא תשנא את אמריקה ולא תצר את רגליה של מדינת ישראל - גם אם תצער את הערבים, את שונאי ישראל ואת השמאל הישראלי, שבטיפשותו עלז לנוכח החלטת מועצת הביטחון.
ד. תאווה רבה
החלטות בג"ץ בקשר למינוי הרב הראשי לצה"ל ובקשר לעמונה הנן עוד פרק עגום בדרך העקלקלה, שבה מנסים שופטי בג"ץ לחסל כל טיפה של לגיטימיות, שזכו בה בקרב אזרחי ישראל.
לבית המשפט אין גיסות, שיבצעו את פסיקותיו, והוא תלוי לחלוטין באמון הציבור בו. עד לפני כמה שנים התחרה בית המשפט בצה"ל ובמערכת הביטחון מי יזכה ליותר אמון ציבורי. באחרונה ירד האמון בבית המשפט עד כדי 50 אחוזים (לעומת 80-70 אחוזים קודם לכן). מעמדו של בית המשפט חשוב, כדי לשמור על משטר של איזונים ושל בלמים בין רשויות הממשל. אמון הציבור במערכת המשפט לא יישמר כשבג"ץ מסתער בתאווה רבה על כל עניין פוליטי - בניגוד לבתי-משפט במדינות אחרות, שמשתדלים לצנן את התלהבותם לעסוק בנושאים שנויים במחלוקת.
למרות הוויכוח בין נשיאת בית המשפט העליון לבין שרת המשפטים, על הפרק עומד מינוי ארבעה שופטים לבית המשפט העליון. מקווה, שהשופטים החדשים יעזרו לרסן את חבריהם הוותיקים.
נראה, שהשופטים נתנו לגיטימציה במעשיהם לחקירת כל מועמד לשיפוט על דעותיו, על ציטוטיו ועל מעשיו - כתב לי ש', ידידי. זה, לדעתו, בומרנג, שנזרק ביוהרה בסיבוב הראשון. עתה ייאלצו השופטים לענות על אותן השאלות החדות, שהפכו ללגיטימיות. כלומר, מידת צניעות לא הייתה מזקת לבג"ץ. וזו אבדה לו עקב תחושת כזב של יתר-עוצמה.
ה. ארצנו היא
בהקשר להחלטת המבישה של מועצת הביטחון - דווקא בחנוכה - צריכים לזכור ולהזכיר את דבריו הנשגבים של שמעון החשמונאי: "לא ארץ נכרייה לקחנו ולא ברכוש נוכרים משלנו, כי אם נחלת אבותינו, אשר בידי אויבינו בעת מן העתים בלא משפט נכבשה. ואנחנו כאשר הייתה לנו עת, השיבונו את נחלת אבותינו" (מקבים א', ט"ו ל"ד-ל"ה).
