המאמר הזה נכתב ברוח חג הפורים שבא עלינו לטובה. ישנה אומה שרוצה לחסל אותנו. היא הכריזה על זאת לפני שנים מספר והלכה לבנות את הפצצה. השאלה שאני רוצה לדון בה: מה עשתה ישראל בנידון.
לפני 12 שנים הכריז ראש ה
ממשלה שרון: ישראל לא שוקלת מתקפה על אירן. בזמנו ישראל התבקשה על-ידי ארה"ב לתת פומבי להכרזה הזו בשביל להרגיע את השטח ולתת מקום למאמצים המדיניים הבינלאומיים. הכרזה זו וכמובן לא הייתה אמורה להוסיף או לגרוע מישראל את זכות התגובה בשעת מעשה, וכשאנו מדברים על תגובה הכוונה לתגובה על חיסול הקיום שלנו, חיסול הגוף במלואו- לא את חלקו; אשכרה חיסול פיזי מעין חידוש הנאציזם.
בניגוד ל
אריאל שרון,
בנימין נתניהו הכריז ושינן כי ישראל שוקלת דווקא מתקפה על אירן ועל כל מי שמכריז בפרהסיה על כוונתו להשמידה. נתניהו סובר כי העם בישראל זקוק לשמוע מפי מנהיגו הכרזה מעין זו, וגם אירן והעולם הערבי צריכים לשמוע באוזניהם את ההכרזה הקונקרטית הזו. העולם במלואו צריך לשמוע את זאת ולדעת כי באיזושהי נקודה עלולה ישראל להשתגע ולהתנהג על-פי תסריטים משלה, מוזרים ואף אבסורדים. עם זאת, אירן והעולם הערבי וכל העולם יודע גם יודע, כי בעידן המנהיגותי של היום ישראל לא תשתגע ולא תפעל ללא רשת הגנתית שזורה עליה ארה"ב. במילים ברורות יותר, ישראל זקוקה לאוקה של ארה"ב בשביל להכנס להרפתקה מסעירה כזו, וקשה לי לפנטז על אוקה כזה גם מארה"ב של טראמפ.
משל ונמשל
הייתי רוצה לבטא את דעתי אודות הנושא הגורלי של השמדת מדינת ישראל על-ידי פצצת גרעין שאירן פועלת בפרהסיה ובחשאי להשיגה. אני מבקש לומר כי הנושא חשוב ורציני ויש לתת עליו את הדעת. חשבתי על רעיון, על משל דרכו אוכל לבטא את עוצמת הנושא והגעתי למשל הזה:
תאר לעצמך אתה גר באבן-גבירול X, ובדירה הסמוכה, א. גבירול Y גר איש אחד בלי משפחה, בלי ילדים, ומישהו מהשכנים שם לב להתנהגותו המוזרה. הוא דיווח למשטרה והנה בפשיטה על דירתו נתפסו כ-500 תמונות של ילדים ערומים, 12 סרטי וידאו פורנוגרפיים של קטינים, שלושה אקדחים, חבלים מכל הסוגים, מזרקים, סמים, וסטים של סכינים חדים. חוקרי המשטרה זיהו אותו כאדם המגלה משיכה מינית חולנית לילדים, הכינה כתב אישום נגדו והאשימה אותו בפדופיליות, אך הוא טען באוזני השופט כי הוא איש שלום ושוחרר מחוסר ראיות כי הרי לא תקף שום ילד עד כה. הוא חזר איפא לגור בא. גבירול Y ואתה עדיין גר ממול בבית מס' X, עם משפחה וארבעה ילדים קטנים בני 6 עד 10. השאלה איך היית מקבל את שיחרורו? מה אתה חש האם אתה מרגיש מאוים? האם אתה משלים עם זאת כי ילדיך מאוימים? האם תוכל ללכת לעבודה בשקט ולישון בשקט ולאכול ולנוח צהריים בשקט כאשר הפעוטים שלך משחקים מחבואים בגינה ממול?
זו היא השאלה שישראל צריכה לענות עליה על-אודות איום הגרעין האירני. זוהי ההרגשה האמיתית שישראל אמורה לחוות בצל האיום האירני.
התגובה הישראלית לאיום האירני
כאשר באים לנתח את התגובה הישראלית לאיום הגרעני האירני, קיימת דעה המצדדת בראייה בוגרת למגבלות הכוח. חסידי האסכולה הזו משוכנעים כי יש להמשיך וללכת על קליפות ביצים ביום ולאחוז את הסכין בין השיניים בלילה; בקיצור להשאיר את האף 16 בהאנגרים ולסתום את הפה. זה קשה, זה מתסכל, אבל זה מה יש.
אילו הייתי ראש ממשלה, הייתי לוקח את האיש הנמנה עם האסכולה הזו בתור יועץ ואינני מדבר בציניות; איש כזה חייב להיות ולהשמיע את קולו במטבח הלאומי, אבל בתור אזרח מהשורה לא הייתי בוחר בו לתפקיד ראש הממשלה ולא הייתי מפקיד בידיו את עתידי ועתיד ילדיי, כי הוא מחושב מדי בשביל תפקיד לאומי כזה. רוצה לומר כי ישנם דברים בחיים שקורים ללא שום הגיון, פשוט מתהווים; כל ההיסטוריה האנושית תעיד ותספר על התכונה המוזרה הזו.
המהפכה הצרפתית למשל קרתה ושינתה את ההיסטוריה הצרפתית ללא שום בסיס מחושב והגיוני שיכול להסביר הלכה למעשה את הצלחת המהפכה. קומץ של אנשים פרימיטיביים עניים שחיים בתנאים אכזריים ללא שום הנהגה מסודרת ללא כוח מסודר, הפכה את הקערה על פיה וסילקה שלטון מלכותי מסודר עם כוח סדיר וזמין; זה הצד השני של ההגיון. אולם ואם נחקור לעומק את השתלשלות הדברים נגיע בוודאי אל הסיבה שבנתה את השרשרת הזו ונצביע בסופו של דבר על ההגיון! עובדה שהשלטון המלכותי סולק בסופו של יום.
ההגיון שגרם לתפנית
במלחמת ששת הימים השמדנו את כל חילות הכיפורים כאשר כמעט והגענו לכניעה, וכאשר משה דיין הכריז על חורבן בית שלישי, ותוך שעות נכנס מוטיב מוזר שחדר מהדלת האחורית של ההיסטוריה והפך את הקערה על פיה. יש האומרים כי האחראי לזאת הוא שרון עם אוגדתו והרוח העקשנית שלו.
יש אומרים כי הגשר המוּנּע שהצליחו להעביר אל התעלה הוא האחראי לתפנית, ויש מי שמאשים עדיין את הפיקוד הצבאי ב"כישלון" שנחלנו למרות התפנית והניצחון הסופי (כישלון = קורבנות מיותרים שהוקרבו חינם כגון בקרב החווה הסינית), אבל על עובדה אחת אין מערערים: לא היה חורבן בית שלישי ולא הפסדנו את המדינה במשחק יום הכיפורים, ואף יותר: הכנענו את כל צבאות האויב כנגד כל החישובים וההגיון ונגד תורת ההסתברות.
תורת ההסתברות המציאותית שלנו ולמעשה נשברה בכל המלחמות שלנו, אולם וכאשר באים החוקרים הצבאיים ובוחשים בכל מקרה ובכל מלחמה וקרב לחוד, הם מגיעים בוודאי אל סיבת הניצחון ברמה הנקודתית וברמה החטיבתית וברמה האוגדתית ואף מגיעים אל הרמה הלאומית ומצביעים על השרשרת המוזרה שבנתה את המהלכים שהביאו לניצחון: הנה כי כן ההגיון שגרם לתפנית הזאת.
הגיון שעלול לחבל במטרה
רוצה לומר כי לא הולכים על-פי ההגיון כי אם עושים את ההגיון. מתחשבים בהגיון במהלכים מסוימים אך לא משתעבדים לו, כי השעבוד להגיון והחישוב האינסופי עלולים לא פעם לחבל דווקא בחשבון הסופי הקובע, היינו בהגיון הסופי שרושם את דפי ההיסטוריה האמיתיים.
אני טוען כי הנוסחה שעל-פיה ניתן לדוג את המציאות הרצויה היא לנטוש את החישובים האינסופיים ולנטרל את ההגיון לטובת המעשה הרצוי, שם חנות המפעל של ההגיון ושם מכינים אותו.
הרצוי שלי הוא שלא יכחידו אותי, שמדינה ישראל לא תיכחד ואירן הולכת לקראת המטרה הזאת ואם-כן עלי ללכת לקראת "הרצוי" הזה; זו המטרה שאני שם לנגד עיני ומתקדם לעברה, אסור שדבר יפריע לי ושיהיה הדבר המחושב ביותר וההגיוני ביותר.
לגייס את ההגיון לטובת המטרה
אין זה אומר, כאמור, כי עלי לנטוש מיד את כל השיקולים המקומיים וללכת ראש בקיר מבלי להתעכב עליהם. עדיף לי למשל כי המעצמה הגדולה הניצבת כיום לצידי שהיא תעשה את העבודה ועל-כן עלי לקדם בכל דרך אפשרית את האופציה הזאת. יש לחשוב גם על ערוצים מדיניים בינלאומיים, כגון קידום מהלך של הבאת הנושא האירני אל מועצת הביטחון והפעלת סנקציות כלכליות חוזרות על אירן על-מנת לבודד אותה בזירה הבינלאומית- כלכלית ומדינית כאחד; הדבר ישרת ללא ספק את מטרתי. אולם אינני בוחן את "האופציות" שמניתי כתחליף למטרה שאני מתקדם לעברה. שום דבר לא יבלבל אותי כי הנוסחה שלי ברורה: אעשה את כל אשר לאל ידי בשביל שמדינת ישראל לא תאויים בהכחדה והקיום שלה ילך פייפן.
אם ארה"ב מניחה בידי ערובה מדינית מנוסחת היטב ומרגיעה אך לא תשובה חד-משמעית המגובה בתאריך מדויק להשגת מטרתי, או אז עלי להתקדם לבד אל עבר המטרה שהיצבתי לנגד עיני ולהשיגה מידית עם האמצעים העומדים לרשותי; כך אני "עושה" את ההגיון ומגייסו לטובת מטרתי. אין לי ברירה אחרת, אין לי זמן אחר, אין לי דרך אחרת, כל עיכוב יכול להוות טעות קיומית בשבילי, טעות פטאלית, ובהיסטוריה לא משחקים.
להשיג את המטרה בכל מחיר
כן להיכנס עכשיו ומיד באירן; עכשיו ומיד על כל סבך ההגיון הזה. כל זמן אחר עלול לסכן את קיומי ומטרתי למנוע מיידית את הסיכון הזה. זאת, למרות ומעשה כזה עלול להביך את ידידתי המעצמה הגדולה ועלול לסכל את מאמציה להביא לבידוד אירן בזירה הבינלאומית, ואף במקום זאת זה עלול לבודד אותי- את ישראל בזירה הבינלאומית ואף להביא עלי אסון כבד של סנקציות במושב האו"ם ומועצת הביטחון. דבר זה עלול אפילו לגרום להרכבת קואליציה ערבית נגדי ואיחוד שורותיה באדיבותי; את זאת תבטא מלחמה כלל ערבית כנגד הישות הציונית שלי, ובמלחמה כמו במלחמה אין ערובה לשום דבר. ובכל זאת מוטלת עלי האחריות, בתור מנהיג, לקחת את ההחלטה הזאת: ללכת בכל מחיר לקראת המטרה שלי - אם תרצה עם הראש בקיר! זו הדרך היחידה העומדת לרשותי. כך שורדים העמים על דפי ההיסטוריה, באמצעות ההגיון המוזר הזה.
אילו הייתי דייר באבן-גבירול X ונודע לי כי זה עתה המשטרה שחררה את השכן הפדופיל, הייתי עושה לי חוק ונכנס באימא של השכן הזה על-מנת לנטרל אותו על כל המשתמע מכך, זאת כי אני בעד שרידות ילדיי ולא בא לי לעבור לרחוב אחר; כאן הבית שלי. אני מסתכן ללא ספק במאסר ואולי אסכן את עצמי מול הפדופיל שלא יעמוד בשילוב ידיים נוכח התקפתי, אך זו האפשרות היחידה העומדת לרשותי לאחר שנוכחתי כי המשטרה הרימה ידיים ושיחררה את הפדופיל.