על התנשאות והתנכרות

חג השבועות הוא הזדמנות חגיגית להאזין לשיריה היפים של ארץ ישראל, תוך התייחסות לשמותיו השונים של החג ולמשמעויותיהם, לעונת השנה - קציר חטים - ולערכים הגלומים במגילת רות הנקראת בחג. הנאה רבה נגרמה למאזינים שנחשפו שוב לשירים משכבר הימים. חבל שהשירים הושמעו ממשדרי "השידור הציבורי" שנטש את ירושלים סמוך ליום השנה החמישים לשחרור עיר הבירה מן הכיבוש של הפולש הירדני ולאיחודה כבירת ישראל. למרות יופיים של השירים וכישרונותיהם של הלהקות והזמרים - מבצעים בעגת ימינו - קשה להימנע מלהזכיר שני מאפיינים בולטים לשלילה. האחד הוא ההתייחסות הבולטת עד לזרא לחג השבועות כחגם של הקיבוצים, וביתר התרסה: כחג של "ההתיישבות העובדת". הביטוי "ההתיישבות העובדת" מבטא התנשאות של בני הקיבוצים, שעם כל ההערכה לתרומתם החלוצית לבניינה של ארץ ישראל אין להשכיח ולהעלים את תרומתם של חלוצים בני חמשת העשורים האחרונים לבניין לב הארץ - יהודה ושומרון - ואין להתעלם מתרומתה המכרעת של ההתיישבות העירונית לבניין ארץ ישראל. לא רק ב"התיישבות העובדת" עבדו. עבדו ועובדים בכל המגזרים, האזורים וצורות ההתיישבות: בירושלים ובתל אביב, בכרמיאל ובאריאל, ביבנאל ובבית-אל, בשדרות ובקריית שמונה, באילת ובמטולה. בכל אלה ועוד עבדו ובנו את הארץ, ולא רק ב"התיישבות העובדת". מן הראוי לשים קץ לשימוש בביטוי המתנשא, "ההתיישבות העובדת". בחג השבועות מושמעים שוב ושוב השירים היפים של הגבעטרון, חלקם הקשורים לחג וחלקם הקשורים לאהבת ארץ ישראל. שוב ושוב מושמעים "ים השיבולים", "עמק שלי", "נומה עמק" ושירים אחרים מסוג זה. אבל, השיר ב-הא הידיעה, ההמנון של החג, משום-מה אינו מושמע בקול ישראל כבר שנים רבות, אלא אם כן החמצתי השמעה שלו ב-3 לפנות בוקר ...... . לזכותו של הגבעטרון יש לומר שכבר התגבר על העכבות שהיו לו בעבר וכבר הופיע בהיכל התרבות באריאל, בירת השומרון, שגם המתיישבים בה עובדים. השיר של לוין קיפניס ושל ידידיה אדמון - "סלינו על כתפינו" - נכתב בשנת 1929, לפני היות מדינת ישראל, "הקו הירוק", "הכיבוש" ו"השטחים". ל"שטחים" קראו - ויש לקרוא - בשמותיהם הנכונים, שאינם פוליטיים: יהודה ושומרון. וכך אומר השיר, המתאר הבאת ביכורים מחלקיה השונים של הארץ: יהודה, שומרון, העמק, הגליל, הגולן, הבשן, הנגב, הירדן: סלינו על כתפינו סלינו על כתפינו, ראשינו עטורים, מקצות הארץ באנו, הבאנו ביכורים. מיהודה ומשומרון מן העמק והגליל. פנו דרך לנו. ביכורים איתנו, הך בתוף חלל בחליל! שדינו וגנינו הבשילו יבולים, כרמינו, מיקשותינו ביכרו פרי הילולים. תאנים ותפוחים ענבים ושקדים. פנו דרך לנו. ביכורים איתנו, הך בתוף חלל בחליל! מה טובו מעגלינו, מה יפו הטורים! זימרת הארץ לנו, הבאנו ביכורים, מגולן מבשן מן הנגב והירדן! פנו דרך לנו. ביכורים איתנו, הך בתוף חלל בחליל! לא ניתן להסביר את אי-השמעתו של המנון חג הביכורים בקול ישראל, אלא אם כן יש מי שמתקשה להשמיע את השמות הנכונים של אזורי מרכז הארץ: יהודה ושומרון. אמנם, ייאמר לזכותם של ליאת רגב ודן כנר שלא התנכרו לשיר זה, והקריאו מלים אחדות מן השיר, אבל גם בתוכניותיהם לא הושמע השיר, בהשוואה לחזרה אינסופית על שירים על העמק.