פרשיות אולמרט
אולמרט טען כל השנים שלא לקח אפילו אגורה אחת לכיס, אז למה פתאום לקראת סיום הוא החליט לקחת ללב. אם לא לוקחים לכיס לא לוקחים ללב, שזה הרבה יותר מסוכן ומיותר. העובדה שלא נותנים לאשתו לבקר אותו בבית חולים, היא החלטה על גבול האיוולת, והטמטום הפרוצדורלי של שב"ס. באותה רמה שרק לפני כמה ימים המשטרה הביאה לבית משפט אישה שנאנסה באכזריות על-ידי החבר שלה כשהיא אזוקה בידיים וברגליים כי החבר טען שיא פצעה אותו במהלך האונס. הבנתם את האבסורד של רשויות החוק בשני המקרים.
הפשיטה על ידיעות ספרים
הפשיטה על הוצאת ספרים של
ידיעות אחרונות נשמעת כמו התחלה של בדיחה מפולפלת או התחלה של ספר מתח או תחילת תסריט לסרט. ההאשמות ואי הסדר בין הגופים המפילים את האחריות אחד על השני מוסיפים פלפל לתסריט ומגחכים את הסיטואציה. מאידך פרסום הקמפיין הגנוז של הליכוד המראה את בוזי כדרג קווין מביך ומצער יותר את המפרסמים מאשר את אלה שהחליטו לגנוז אותו. שהרי ברור לכל מי שעוסק בתחום שבכל קמפיין מכינים עשרות פלקטים וסרטונים שנגנזים בכל המפלגות ואם יש גילויים שיופיעו בכל החזיתות. ואם המפרסמים קיוו או ציפו שהגילויי ייטיב עם בוזי הרי השיגו את ההפך הגמור וגרמו לו נזק גדול יותר ממה שכבר נעשה לו עד כה. ואולי-אולי המפרסמים רצו בעקיפין והפוך על הפוך לגרום לו לנזק תחשבו גם על אפשרות כזאת.
המרצה מאוניברסיטת ת"א
המרצה מאוניברסיטת תל אביב (שאת שמו אני לא מוכן לציין) השווה את המצב בארץ לנעשה בגרמניה הנאצית עם עליית היטלר לשלטון, בתחילת שנות השלושים. עצם ההשוואה המקוממת, והדוחה כל זאת במסווה ובמטריה של
חופש הביטוי פרט להיותה מגעילה ודוחה היא גם מקוממת. יתרה מכך, אם הוא טוען בחוצפתו כי רבה כי מדובר בחופש הביטוי שהוא נשמת האקדמיה. מה לגבי חופש הנשמה של חלק גדול מהעם היהודי, מה לגבי העובדה שההשוואה המקוממת פוגענית ומעוררת פלצות אצל חלק מהעם ששרד את המשטר. והנה דבר אחד טוב יאמר לזכות המרצה. הוא הוכחה חיה למה צריך קוד אתי למרצים לפני שהחיידק הזה יתפשט באוניברסיטאות. וזה אותו מרצה שכבר בעבר התבטא בבוטות ובבורות כנגד שרת המשפטים ושרת התרבות. בשם חופש הביטוי ו
חופש העיסוק וחופש הפיטור. ממליץ לפטר אותו מהאוניברסיטה כדי שיוכל באופן פרטי ולא במוסד שממומן גם על-ידי הממשלה של שנות ה-30 להתמיד בפיתוח הרעיונות שלו. ואם תרצו אפשר להוסיף את החופש נגד השמצה, הדחה, הסתה-גרימת קרע בעם וכולי.
50 שנה למלחמת ששת הימים - הוצאה מחודשת של הספר "חשופים בצריח"
בימים אלה יוצא במהדורה חדשה, מעודכנת ומתוקנת ספרו החשוב וההיסטורי של טבת "חשופים בצריח". גיבורי הספר הם חילי השריון, החל מהטנקיסטים דרך מפקדיהם שחלקם הפכו לגיבורים ואנשי מופת, דרך מפקד החטיבה שמואל גונן גורודיש ומפקד האוגדה 84 שבמסגרתה נלחמה חטיבה 7 המהוללת. הספר הפך למיתוס -לא רק בשריון אלא בצה"ל כולו כמופת ללחימה הרואית, דבקות במטרה ואמונה באדם ובטנק. בין הקצינים המוזכרים בספר אביגדור קהלני שנפצע קשה, שמאי קפלן שנפל בקרבות, אילן יקואל ורס"ן אהוד אלעד שגם הם נפלו בקרבות הקשים. חלק מהקצינים האלה היו מוכרים לי אישית: שמאי קפלן ז"ל היה חניך שלי בקורס קציני שריון, אילן יקואל ז"ל החליף אותי בתפקיד ראש הלשכה של האלוף טל מפקד גייסות השריון. רס"ן אהוד אלעד ז"ל היה מדריך שלי בקורס קציני שריון וכשסיימתי השאירו אותי בתור מדריך בקורס בצוות של אהוד אלעד. אלעד היה קצין שריון מעולה, מקצועי, מיומן וגם יהיר ושחצן במידה הראויה--ועל כן היה מאוד חביב ומקובל על האלוף טל. זהו ספר חובה לקריאה -לא רק לאנשי השריון אלא לכלל חילי צה"ל משהו בנוסח "אנשי פנפילוב" של הצבא האדום במלחמת העולם השנייה. ספר על לוחמים, אנשים. חברות, אומץ לב ולחמה ללא פשרות להשגת המטרה שהיא נצחון בקרב. ספר ואנשים שהפכו למיתוס.
ולסיום משהו קטן וטוב
מעוללות ב. נתניהו. הוא מכניס לנו את הצינור הגדול ביותר בעולם וגם נותן לנו גז. כך סוכם בפגישה משולשת יוון קפריסין ישראל הצינור בעל חשיבות אסטרטגית וכלכלית לישראל. הבונוס גז חופשי למטבח של שרה.
