27.6.2017. משדר בוקר של ערוץ 2. אין מושג למה לא העברתי לערוץ אחר. באולפן מתנהל דיון על מתווה הכותל, גיור, וכד'. המוזמנים
זאב בילסקי, ראש עיריית רעננה, יו"ר הסוכנות היהודית לשעבר, ג'יודי-ני-מוזס-
שלום שכתבה מאמר בעקבות החלטת ה
ממשלה לדחות על מתווה הכותל והגיור, ועיתונאי חרדי ששמו נשמט מזיכרוני (מתנצל!).
יואב לימור מנחית שאלות קשות על העיתונאי החרדי והוא משיב בצורה ראויה ונכונה. לימור מנסה עוד ועוד להקשות. הוא אף נזקק לדוגמה ממשית ואולטימטיבי: השתתפתי בארוחת ערב של גדולי התורמים לישראל מארה"ב. הם ממש לא היו מרוצים מהנעשה (ציטוט מתוך הזיכרון!). ממש פצצה. למה החרדים אינם מתחשבים? אנסקי המגישה עם לימור נדמה. קולה לא נשמע. תוך דקות ספורות בלבד הדיון הופך לעיסה עיתונאית בלתי נסבלת, שאין בה לא התמקדות בעיקר, לא ניסיון לרדת לשורשי הבעיה. האייטם חשוב. ההצגה חייבת להימשך. זהו העיקר. וכך עברו להם כ-20 דקות עד היציאה הארוכה לפרסומות ומבזק 7.30. כיביתי את הטלוויזיה ושוב הגעתי למסקנה שחבל על הזמן המבוזבז.
הדברים לעיל הם ודאי טיפה בים המלל שיישפך היום, ואולי מחר, ללא כל תכלית, ללא שימת האצבע על הבעיה האמתית. העיתונאי החרדי שהוזכר לעיל, ברוב חוכמתו, כן הצביעה על אותה נקודה שנשכחה, כביכול, מעיני על המשתתפים בדיון: המפלגות החרדות פעלו לפי כללי הדמוקרטיה, והממשלה הריבונית של ישראל, החוקית, החליטה ברוב גורף, להוציא את התנגדותם של השר שטייניץ וליברמן, להיענות לדרישות המפלגות החרדיות. אם הייתי צריך לתת ציון למפלגות החרדיות על הצלחתן לייצג את הציבור ששלח אותן לכנסת, הציון היה 100. לא פחות מכך. זהו המשחק הפוליטי ואין בלתו. הבוז, הקלון, הכלימה, כולם שייכים לראש הממשלה וחבריו לממשלה מהליכוד,
הבית היהודי, כולנו. הם הצביעו בעד. הציבור החילוני, המסורתי, שכיום זועק על הנבלה שנפלה חייב להפנות את זעמו לא כלפי המפלגות החרדיות אלא כלפי אלה המהווים רוב מוחץ בממשלה והם שהצביעו בעד. לאלה תבואו בטענות. אלא שהתקשורת הרצה אחר הסנסציה ולא המהות לא תעמיק בנושא אלא תנסה ליצור הצגה. הציבור המטומטם יבלע את הצפרדע. לא מן הנמנע שעד פרסום שורות אלה נתניהו כבר ימצא איזה אויב העומד להחריב אותנו ממש בקרוב, או שהערבים בהמוניהם בדרך לכבוש את הכותל, לכן יבקש מן הציבור לא להתעסק בקטנות כמו מתווה הכותל. בכל זאת ביטחון ישראל חשוב מכל דבר אחר. וכך ימשיך נתניהו לשטות בציבור והציבור, ברובו הגדול, יאמין לו.
פנטזיה ים תיכונית
מוזרות מאוד תגובות שרי הבית היהודי, במיוחד שר החינוך, בנט. הוא טוען ששום דבר ממשי לא קרה ושמה שהיה הוא שיהיה. יש כאן בעיה: או שהשר בנט לא מבין על מה הצביע, או שהוא גם מנסה לעבוד על הציבור, או ששניהם יחד. גם שרי הבית היהודי לא יצאו למלחמה על מתווה הכותל או נושא הגיור. זו פנטזיה ים-תיכונית ותו לא.
עוד פרט אחד שעשוי לאושש את הדברים שלעיל. וודאי כולם זוכרים שבממשלה הקודמת כשיאיר לפי היה שר האוצר, התקבל חוק גיוס חדש המתייחס לחרדים במסגרת "שוויון בנטל". נתניהו היה ראשון הסכים שכולם צריכים לשרת. בנט ו
איילת שקד (האחרונה הייתה מעורבת מאוד בנושא) יצאו מגדרם כדי לסייע לבן יקיר יאיר להשיג את מטרתו. החוק נחקק, החרדים הבטיחו ששום דבר מהפכני לא יקרה, הממשלה נפלה, לפיד מחוץ לממשלה. נתניהו מקים את ממשלתו הנוכחית בה שותפים החרדים. נתניהו מבטל את חוק הגיוס, את השוויון לכל, בנט ושקד מסבירים עד כמה נחוץ היה לבטל את החוק שהם חוקקו כדי לא לגרום לקרע בעם(!), ליברמן נכנס לממשלה ושכח שתמך בחוק, והופ, אין יותר גיוס חובה. מי אשם? החרדים? לא ולא. זכותם לדרוש זאת אך אין חובתן של השותפות הקואליציוניות או של ראש הממשלה, לקבל את הדרישות. אלא שהחרדים מכירים את נתניהו לפני ולפנים. נתניהו וכן למכור את עקרון או ערך עבור כיסא ראש הממשלה.
הדמוקרטיה הישראלית הרב-מפלגתית מצריכה קואליציות כדי לכונן ממשלה. לכל מפלגה הזכות לדרוש את כל דרישותיה כדי לייצג את קהל בוחריה. הכלל הזה חל על המפלגות החרדיות גם. הציבור הישראלי הרחב חייב להצדיע למפלגות החרדיות המסוגלות להשיג את מבוקשן עבור אלה שהן מייצגות. באותה נשימה על הציבור החילוני, הלא חרדי, לבוז לנבחרי הציבור שלו חסרי כל עקרון וערך, תאבי בצע, המוכנים למכור את נשמתם ובלבד שיישארו בשלטון. אז, ציבור חילוני יקר, אל תבוא חשבון עם החרדים על כך שהם משנים מתווה בכותל, שמשנים סדרי גיור, שאינם מחויבים להתגייס. את החשבון תגישו לציניקנים והצבועים המייצגים אתכם בממשלת ישראל.
