גם לדין יש שני קולות

כאשר מדברים על שוויון, על צדק ועל איפה ואיפה, חובה להסתכל על מספר החלטות ולהשוות ביניהן. אך לפני מספר שנים נעשה ניסיון, מאוד מאוד שלילי ודוחה לטעמי, של פרקליטות המדינה לשנות תצהירו של מומחה רפואי מהבולטים בארץ בתחומו, על-מנת שתצהירו יסתדר עם התמונה הכוללת אותה ציירה המדינה בבית המשפט, ועל-מנת שהמדינה תדבר בקול אחד. והמדובר היה במשפט רצח. משפט אשר די בספק סביר על-מנת לזעזע את מסכת הראיות ולקבוע שהנאשם איננו אשם כלל.

קול אחד – קולו של היועץ המשפטי לממשלה

בהקשר לניסיון זה קבע היועץ המשפטי לממשלה הקודם: "... מנחה את הפרקליטות להמשיך לנהוג כפי שנהגה עד כה... אין להציג לבית המשפט עמדה של מיוצג אשר אינה עולה בקנה אחד עם עמדת היועץ המשפטי לממשלה. בכלל זה נכון שהפרקליטות תמשיך לנהל שיג-ושיח מקצועי עם המיוצגים לגבי תוכן התצהיר שיוגש לבית המשפט, והם יהיו רשאים במקרים המתאימים, לדרוש השמטת עמדות אישיות הסותרות את עמדת היועץ". יצוין, שעל נושא זה עתרה תנועת אומ"ץ לבג"ץ והעתירה עדיין מתנהלת.

שני קולות – תזמורת

והנה אתמול, בעניין טקס ממלכתי, שעם כל חשיבותו אינו קשור לזכויות אדם, אינו קשור לכליאתו של אדם אולי על לא עוול בכפו, קבעו היועץ המשפטי לממשלה והנהלת בתי במשפט עמדות סותרות באורח קיצוני. היועץ המשפטי קבע: "בהחלטת הממשלה הרלוונטית נקבע כי האירוע יתקיים כטקס ממלכתי, והמדינה רואה חשיבות רבה בקיומו. על-כן, המדינה סבורה כי היה מקום להשתתפות של נציג מטעם הרשות השופטת באירוע, ומשכך הם ראו לנכון להזמין נציג". ואילו היועץ המשפטי של הנהלת בתי המשפט קבע את היפוכו המוחלט של הדבר. הוא קבע כי השתתפות שופט בטקס נוגדת את כלל האתיקה של השופטים: "לא יטול שופט חלק באירוע הנערך על-ידי מפלגה או גוף פוליטי אחר, או במסגרת אחרת, שלה זהות פוליטית או מפלגתית. שופט יימנע מהביע בפומבי דעה בעניין שאינו משפטי בעיקרו והשנוי במחלוקת ציבורית... הבמה כולה מסורה לצד אחד". זה אומר טקס ממלכתי, וזה אומר זהות פוליטית; זה אומר הזמנה ראויה, וזה אומר הגעה שאיננה ראויה באופן גורף ומוחלט לכלל השופטים (לטעמי אפילו בקהל אסור לשופטים להיות על-פי חוות הדעת של הנהלת בתי המשפט).

האם נפלו השמיים?

והשמים לא נפלו, ועם כל החשיבות, כולה מדובר בטקס. אז האם נשכחו הכללים של דיבור בקול אחד על-ידי המדינה? או שמא כאשר מדובר בתיק רצח בו הורשע עולה חדש שבקושי מדבר את השפה ומתגלים בקיעים במסכת הראיות, אז חובה לדבר בקול אחד, וכאשר מדובר בהחלטות של שופטים ובעיקר בהחלטות של שופטים עליונים אזי כלל הברזל של קול אחד מתנדף? היכן עיקרון השוויון? והרי לנו כאן עיקרון בולט של אי-שוויון. על המסכן והחלש אוכפים כללים מעוררי פלצות של שינוי בדיעבד של עדויות מומחים על-מנת שיתאמו לקונספציה, ואילו לשמנת של הקצפת מותר לזמר בבית המשפט העליון במספר קולות כרצונה.

חופש הביטוי מתחיל על דוכן העדים

חופש הביטוי אינו מסתיים על דוכן העדים, הוא מתחיל שם. שם הוא הכי הכי חשוב, כי זה המקום האחרון בו ניתן לתקן עוד את הדברים. מי ששולל את חופש הביטוי על דוכן העדים הריהו מעוות את הדין ומשמיט את שורש השורשים של זכויות אדם, וזכויות אדם יש לנשיאת בית המשפט העליון, אך ודאי יש גם לחשוד ברצח, בייחוד כאשר רבים סבורים שיש בקיעים מאוד קשים במסכת הראיות שהביאו להרשעתו. כאומה אשר הנחילה לאנושות את המסמך הכי חשוב בתולדותיה, את עשרת הדברות, חובתנו לזכור שאי שם בין "לא תגנוב", "לא תרצח" ו"כבד את אביך ואת אימך" מסתתר הדיבר של "לא תענה ברעך עד שקר", וכיבוס של תצהירים וכתבי טענות דורך לטעמי בשתי רגליו כל הדיבר הזה. וראוי שנושאים אלה יעמדו בפני בית המשפט העליון ובפני היועץ המשפטי לממשלה בתיק בג"ץ 5514/16 תנועת אומ"ץ נגד היועץ המשפטי לממשלה ואחרים, והמדינה מיוזמתה, או בכפיית בית המשפט תחדל ממנהגה הנפסד לטעמי של תיאום עמדות ועדויות על-ידי הפועלים מטעמה, על-מנת שיזמרו בבית המשפט "בקול אחד".