עבודה, טסים לחו"ל, חוזרים מחו"ל. מגיעים החגים. חייבים לנוח מהעבודה הקשה בחו"ל, אז טסים לחו"ל, חוזרים מחו"ל, מה נגיד לכם, קשה, קשה.
אבל בכל קושי יש גם נקודות אור. נגמרו החגים, חוזרים לשגרה, טסים לחו"ל, יום א' בבוקר הרכבת צפופה, קצת מאחרת אבל בהתחשב בנסיבות הקדמנו ולכן האיחור הקל לא מסכן את הטיסה. יורדים בנתב"ג, עוברים תחקיר ביטחוני. סכינים? ארזת לבד? סטנדרטה, CHECKIN, מזוודות, שוב ביטחון ואז מגיעים אל השער הנכסף, שער הגבול של מדינת ישראל.
ביקורת גבולות, עשרות אנשים בתור, מכונות רבות בצדדים, בצד שמאל אנו רואים את המכונות המשוכללות האלה שסורקות את הדרכון, לידן אין איש, אין תור, אז ניסיתי, כל פעם אני מנסה, אולי הגיע משיח, ובעבר ניסיתי גם בהלוך וגם בחזור, אבל לא זזה רוורס, מבחינת המכונות האלה אני פרסונה נון גרטה, יש עלי צו עיכוב יציאה מהארץ, וצו עיכוב חזרה לארץ. אין יוצא ואין בא. באיזה שהוא שלב בעבר הבנתי שיש בכל מכונה כזו מצלמה וצריך להוריד את המשקפים ולהתאים את גובה הפנים למצלמה, אבל ניאמה, כינים, אם אני בפנים אסור לי לצאת, ואם אני בחוץ אסור לי להיכנס. טכנולוגיה יהודית מתקדמת.
מבט קצר אל צדו השני של האולם מביא אותי למסקנה ששם יש מכונות אחרות, ושם יש אנשים המשתמשים במכונות, כמעט ללא תור, אז אני לוקח התיק, חוצה את האולם, ככל שאני מתקרב אני שומע יותר ויותר "ברכות", אנשים רוטנים, עוברים ממכונה למכונה, ורבים מהם מתייאשים ומצטרפים לתור האנושי הארוך שבמרכז.
המכונות בצד זה הן מכונות חמסה עליק, פותחים הארנק ובין כרטיס אד"י לרישיון הנהיגה מוצאים את כרטיס החמסה, מעבירים את הכרטיס בחריץ, שמים את היד על המשטח, מכוונים את האצבעות באמצעות הפינים שיוצאים מהמשטח, מזיזים קצת את האצבעות עד שבתמונת המסך מופיע סימן ירוק על כל אצבע, ואז מופיעה הכתובית "הסר את היד", המתח גובר, האדרנלין עולה, הנשימה נעצרת, מהניסיון יש סיכוי רב יותר לזכות בפרס ראשון בפיס, ובומס מכה לפנים, המכונה כותבת לשים שוב את החמסה, וכך שוב ושוב עד אשר מברכים מכל הלב את שר התחבורה ומעבירים שוב את הכרטיס או עוברים למכונה אחרת וחוזר חלילה. הלוואי היו לי שקלים בארנק כמו החמסות ששמתי על המכונה הזאת. חמסה עליק.
ובלית ברירה חוזרים לפתרון ברירת המחדל, עומדים בתור, וכאשר מגיעים לנציגת השירות של רשות שדות התעופה אנו רואים שגם הנציגה עובדת עם אותה מכונה כמו אותה זו שניסינו בהתחלה וכלום לא עזר המכונה האוטונומית סירבה להוציא אותנו מהארץ, רק זו שהופעלה בידי אדם הייתה ממושמעת וביטלה לי את צו העיכוב. והמכונה המשוכללת הזו עשתה זאת בלי שנדרשתי כלל להביט במצלמה, בלי לכוונן גובה ומרחק, ואפילו בלי חמסה, קל מהיר ואלגנטי.
לשאלתי את נציגת השרות הכיצד כל המכונות בצד לא מספקות את הסחורה ובעיקר מתישות את הנוסעים ומעצבנות אותם ואילו דווקא המכונה שלה היא פאר הטכנולוגיה, היא ענתה לי "אין לי מושג" ובאמת מה אני שואל כאלה שאלות את הנציגה כאשר היעד האמתי לשאלות כאלה הוא כבוד שר התחבורה.
כבוד השר, יש לך דימוי של בולדוזר, אני נוסע על כביש 531 בשרון, פאר היצירה, אני מזדמן לצפון, עוקף קריות, תענוג לעיניים, אז אנא קח מחפרון קטן, רק מחפרון קטן, ועשה סדר בביקורת הגבולות האוטונומית שלנו בנתב"ג, אשר במקום להכניס טכנולוגיה וייעול, מוציאה לנו, לנוסעים, את הנשמה.