"אין תחליף לכיכרות העיר האמיתיות, הפיזיות" אמר כבוד הנשיא ראובן ריבלין, ועורר חמתם של רבים שטענו שהוא מעודד יציאה להפגנות.
הנשיא לא נשאר חייב לאותם אלה שחמתם בערה בהם, והטעים: "אין לי אלא להצטער שבעת הרגישה הזאת השתמשו בדבריי מחוץ להקשרם על-מנת להוסיף שמן למדורה",
אני מאמין לנשיא. אני חייב להאמין לו. הוא הרי הנשיא שלי.
אלא מה? כאשר הנשיא עצמו מדבר על עת רגישה ועל שמן למדורה - לא ייתכן שהוא יטיל את כל האשמה כולה על אלה שטענו כלפיו מה שטענו, ולא יקח על עצמו איזה אחוז או שניים של אחריות.
יש כמובן לדחות מכל וכל אפשרות שהנשיא בעצם התכוון שדבריו יוצאו מהקשרם.
ומכל מקום, המהפך האישי המדהים שרובי ריבלין שלנו עובר מאז היה לנשיא עוד עלול יום אחד להביאו לידי הכחשה שהוא זה שטבע בזמנו את הביטוי "כנופיית שלטון החוק" כאשר בעבר נמנע מינויו לתפקיד שר המשפטים.
כי בקצב הזה הנשיא עצמו כבר מתחיל לצאת מהקשרו.