זילות הגירוש
זילות השואה? אין חיה כזאת. למרבה הצער השואה הייתה ותהיה האירוע הטרגי ביותר בתולדות עמנו, ששמוּר לה מקום של זיכרון והנצחה בראש האנדרטה הלאומית שלנו לדורות. ועם כל הכבוד, סופר זה או אחר לא ישַנה את היחס הזה לשואה הנוראה.
אבל מה? ההשוואות של אירועים שונים לשואה האיומה פוגעות בדוברים עצמם וגורמות לזילותם הם וּלזילות האירועים המושווים לשואה, כשהנושא התורן הפעם הוא, איך לא, גירוש המסתננים מהארץ. זהו גול עצמי הפועל כבומרנג נגד הדוברים (בד"כ ממחנה השמאל) וּמשַׂחק היטב לידי תומכי הגירוש. הן מעידות עד כמה זכר השואה וחומרתה נמחקו מזהותם ותודעתם היהודית של הדוברים. הם מכחישי חומרת השואה, הזורעים חול בעיני הציבור, שלא קונה את הספינים המופגנים שלהם.
אולם מה הפלא? אם משנה לרמטכ"ל בצבא, אישיות ממלכתית וביטחונית בכירה, הישווה את מעשה עזריה, שהרג מחבל(!), לנאציזם, מה יעשו אזובי הקיר?
לא ראיתי, לא שמעתי?
מה המשותף בין האומן בועז ארד למורים הפדופילים שנחשפו לאחרונה? בכל המקרים מדובר במורים נערצים, שניצלו את מעמדם זה, סמכותם וההערצה אליהם, כדי להטריד תלמידים ולפגוע בגופם בניגוד לחוק. לא פחות חמורה העובדה של התעלמות ההנהלה מהתופעה טרם פרסומה בכלי התקשורת.
מנהל בית ספר 'תלמה ילין', שרואיין לאחרונה, טען קבל עם ותקשורת לגבי מערכות היחסים שקיים ארד עם תלמידותיו: "לא ידעתי, לא ראיתי, לא שמעתי". צר לי, קשה להאמין למנהל, שלא ידע על השמועות שרחשו בבית הספר בנושא. יש להניח שהוא, כמו עמיתיו, ביקש לשמור על התדמית המהוגנת של בית ספרו, וּבחר להחליק על הדברים. אך האם לא ידע, כלשון הפרסומת, ש"אם תתעלם, הבעיה לא תיעלם"?
אולם גם אם נכון הדבר, והמנהל אכן לא ידע מהפרשה, הוא אינו יוצא נקי ממנה. כיצד המנהל אינו יודע על הנעשה בין כתליו? חוסר מעוֹרבוּתו במתרחש בין התלמידים, וּבינם לבין המורים, מצביע על מחדל ניהולי וחינוכי חמור. הכתובת הייתה על הקיר. לאן נעלמתָּ, כבוד המנהל?
הסכת: מרשמע
האקדמיה ללשון העברית הציעה את המילה "הַסְכֵּת", כחלופה לביטוי הלועזי "פוד פוסט", שמשמעו תוכניות שֶׁמַע באינטרנט. הַרשו לי, אם גם באיחור, להציע מילה עברית אחרת לביטוי - מִרְשֶׁמַע. המילה היא, איך לא, הֶרְכֵּב של המילים 'מִרְשֶׁתֶת' (אינטרנט) ו'שֶׁמַע', כשההברה 'שֶׁ' משותפת לשתי המילים. מה דעתכם?