הקיבוצים היו תמיד בראש החץ של החברה הישראלית. הם היו פעם ראש החץ של הצבא, היום כבר לא. הם היו תמיד חוד החנית של טייסי חיל-האוויר, היום כבר לא. פעם היו ראשי הקולטים של המתנדבים והמתנדבות מחו"ל, היום כבר לא.
אז בואו ניתן להם אתגר חדש. אין לנו מה לעשות עם המסתננים אלא לגרש אותם, או לשכן אותם בכל הארץ. יוקר המחיה והמגורים ביישובים החזקים הופך תוכנית כזו לבלתי ריאלית לחלוטין, ואז אנו שוב פונים לראש החץ, לחלוץ לפני המחנה. רק 100 מסתננים לכל קיבוץ, וחלק ניכר מהבעיה פתור, אך את השאר נגרש.
יודיעו הקיבוצים שהם פותחים שעריהם למסתננים, יערכו ראיונות, בדיקות קבלה, מה שרוצים. כל קיבוץ יקבל 100 זוגות של ידיים עובדות, מסורות, חרוצות אשר יהפכו את הקיבוץ על פניו, חדרי אוכל יש! חדרי תרבות, יש! רצון אין סופי לתרומה לחברה יש. אז מה חסר? כלום!
אני כבר רואה את מודעות הגיוס: "מסתננים, מחכים לכם בקיבוצים" או "מסתננים מתפננים בקיבוצים" "מסתנן חרוץ, עתידך בקיבוץ" "לפתרון הבעיות - קיבוץ גלויות" "קיבוץ אלונים/רגבים/רביבים/שפיים-קולט מסתננים" "חלוץ מסתנן, בוא לגונן", "מדרום תל אביב, לעין הנציב".
ואם נבואותיו האפוקליפטיות של השר בנט תתגשמנה ובעקבות קיבוץ הגלויות בסגנון המאה עשרים ואחת יגיעו עוד מסתננים, הם יחולקו ישירות עם הגעתם אל הקיבוצים, הם יעבדו, הקיבוץ ידאג לרווחתם והשכלתם, ואז הם יוכשרו כרופאים, כעורכי דין וכמהנדסים, לתפארת שנות ה-70, 80, 90, 100 של מדינת ישראל וההתיישבות האובדת.
לכל קיבוץ - מסתנן חלוץ. ולא אחד, מאה.
