משרדי הממונה על המחוז כבר זכו לארח בין כתליהם טיפוסים מוזרים לא מעטים, שביקשו להקים אגודות משונות. אל שלל האגודות האלה נוספה באחרונה אגודה חדשה: תנועת בני ה-50 פלוס. לרוח החיה של התנועה נחשב דימון לוי, בן ה-57, שמאז עלייתו ארצה, לפני חמש שניים, מאחת מארצות חבר העמים, הוא נאלץ לעבור חבלי קליטה ממושכים, כשבהקמת התנועה הוא רואה רק את ראשית דרכו.
בארץ הולדתו היה לוי, ברוך הכישרונות, משפטן, כלכלן ופרסומאי. הופעותיו מעל בימות ציבוריות עוררו הדים רבים גם בקרב האוכלוסייה הלא יהודית בארצו, אבל מאז שעלה ארצה חרב עליו עולמו, והכל בשל העובדה הביולוגית האומללה שכבר עבר את גיל ה-50.
כשנחת מטוסי בארץ, לפני חמש שנים, עדיין נחשב לוי לשווה בין שווים. כך, לפחות, העידה תעודת העולה שלו, אולם מייד לאחר מכן החלו הצרות להציק לו. עד מהרה הוחוור לו כי עובדת היותו בן 50 פלוס, הערימה על דרכו מכשול אכזרי כשפנה לשוק העבודה.
החטא היחיד
"אני צעיר מדי, ועם זה... זקן מדי. צעיר מכדי לקבל קיצבה, וזקן מכדי לקבל עבודה", נאנח לוי, שהוא אב לבן בשנות ה-20. לא נקפו ימים רבים ולוי נוכח לדעת שאמת פרדוקסלית זו היא נחלתם של עולים רבים כמותו, שלא לדבר על תושבים ותיקים, ואין הכוונה, חלילה, למקרים סוציאליים, אלא לאנשים בעלי השכלה אקדמאית, ניסיון וידע מקצועי, שעוד כוחם במותניהם, כשחטאם היחיד הוא גילם.
אולם לא איש כלוי יאמר נואש. חיטט העולה-משפטן בנבכי החוק, עד שגילה את סעיף 24 בחוק שירות התעסוקה: "אין להפלות אדם לרעה בשליחה לעבודה בגלל גילו, ואסור למעביד לסרב בשל כך לקבל עובד". ועוד קובע הסעיף: "אם יש הזמנה לבעל מקצוע מסוגו - יש לשלוח אותו, ולא דורש עבודה אחר... על הלשכה לדאוג שהחוק יכובד, ויותר מזה, על הלשכה לטפל בסידורו של העובד בעבודה באופן אינדיוידואלי, ולא להסתפק בשליחה שגרית". יתר על כן: סעיף 29 א' (4) בתקנון שירות התעסוקה קובע, במפורש, כי "למבוגר זכות-עדיפות בשליחה לעבודה, ועל הלשכה להקל עליו".
אילוץ לשקר
אולם פני המציאות שונים בתכלית. "נסה לפנות לשוק העבודה בגיל 50 פלוס, מבלי שתושב ריקם", אומר בזעם לוי, שנתנסה בכך בעצמו שום מוסד לא היה מוכן להעסיקו במשרה קבועה לאורך ימים, על-אף שאיש לא עירער על כישוריו והניסיון העשיר שהביא עימו מחו"ל.
מתברר שהעולים, בני ה-50 פלוס, אינם רק קורבן לאפליה בתעסוקה, הם גם מקופחים בכל מה שקשור בביטוח בריאותם. טוען לוי: "כאשר עולה חדש כזה פונה לרופא קופת-חולים, הוא אינו יכול שלא לחוש בהבעת הפנים המוזרה של הרופא, שעה שהוא מתוודה בפניו על מחלה מסוימת שהביא עימו מחו"ל. החולה נאלץ, לא אחת, לשקר, אחרת יאושרו לו זכויות מוגבלות בקופת החולים".
כדי לשים קץ לכל הסבל הזה, יזם כאמור לוי את הקמתה של "תנועת בני ה-50 פלוס". באמצעות מודעות בעיתונות הוא קרא לכל המעוניינים להצטרף לתנועה, למען הבטחת זכויותיהם וכדי למנוע אפלייתם בגלל גילם. לא נותר לו אלא לקוות שתנועתו לא הוקמה לשווא.