את השנה הרביעית, לכהונתו הכושלת, רוויית המחדלים והשערוריות, רוצה המפכ"ל
רוני אלשיך, כך נדמה, בכח. בכל מחיר. בבחינת תהא המטרה מקדשת כל אמצעי, אף זה הפסול והנפסד. שאחרת, והוא יודע זאת היטב, כי הוצג בפנינו כ"עילוי", כ"גאון", כ"מחונן" (עוד מיתוס שהתנפץ לרסיסים), נזכור ממנו רק את צבר שערוריית הפרשות כמו ניצב
רוני ריטמן, תת-ניצב גיא ניר והקצינה המתלוננת צ', את מאסת ההדלפות מחדרי החקירות, את אלימות המשטרה, הגואה, בתקופתו, את סתימת פיות המפגינים, במדינה דמוקרטית, מאסת מעצרי השווא, לרבות מניפי דגלי ישראל, את פרשת אום אל חיראן, את פרשת ה"הצתות" שלא היו, את המצאת (שמא בדיית) המעקבים מצד חוקרים פרטיים אחר חוקרי משטרה דמיוניים, את הראיון ההזוי והמתנשא עם
אילנה דיין ב"עובדה", את המצאת ה"קשר" (ההדוק?) שבין ניצב
יורם הלוי, ממ"ז ירושלים, לראש ה
ממשלה בנימין נתניהו, על-מנת יובאש ריחו של מועמד, ולו פוטנציאלי, לבוא ולהיכנס בנעליו ולנסות, ללקט את השברים - את ערמת הרסיסים שיותיר אחריו, לאחר פרישתו, מאותה משטרה שבעת המחדלים ושערוריות מימי קודמו,
יוחנן דנינו ( למשל: זוכרים את פרשות 7 הניצבים שטסו הביתה ובהם, הסמפכ"ל, ניצב
ניסים מור?) ועוד ועוד - למכביר - כי קצרה היריעה.
איך אומר העיתונאי
עמית סגל? לאור הלקח שיילמד מאותה הטעות הפטאלית שבהבאת אלשיך מחוץ לשורות המשטרה, והצנחתו לכס המפכ"ל, בתקווה שנבחר המשיח הגואל, איש לא יחזור על הטעות, הנוראה, לפחות במאה השנים הבאות (למה לא עד... 120?).
אז בכל זאת - מה עושים? עובדה היא: את "הישורת האחרונה" לכהונתו (ביטוי ספורטיבי, ממרוץ השליחים באצטדיון הומה קהל מריע, אגב אותה פליטת הפה השגוייה והנמהרת של אלשיך עצמו תוצאי בורות או חוסר ניסיון אלמנטרי - בסיסי) מלפני בדיוק שנה ומחצה - אודות "סיום חקירות שניים מתיקי נתניהו...")- הוא אמור לסיים בעוד 6 חודשים ("ברוך שפטרנו מעונשו של זה"). זו החלטת ממשלה. כהאי לישנא: שלוש שנים בדיוק - והנה דצמבר 2018 קרב ובא (לציון גואל...?). שעה לא יותר. אף לא דקה, כאחת חלקי שישים הימנה. אז איך יוצאים מה"פלונטר" הזה - ומקבלים, בכל זאת, את השנה הרביעית, אולי בה יותיר הוא, שבב - או זיק - ולו קטן - של חותם?. אז בא, היועץ המשפטי לממשלה, ורומז ברמיזה דקה, כי אל לו לראש הממשלה "להתקרב" למחשבה או "להתערב" - את מי למנות תחתיו, בהיותו מצוי ב"
ניגוד עניינים", ולו לכאורה, כ"חשוד". חייבים הרי את ... "מראית פני הצדק". את ה"שקיפות". את "אור השמש" של השופט הנודע ברנדייס. אגב, רק נזכיר, כי את המפכ"ל ממנה דווקא הממשלה כולה - בהצבעה ולא ראש הממשלה. אז הנה, ראש הממשלה שלנו, זה אשר מוסמך כיום, לבוא, להכריז ולפתוח במלחמה, יחד ובעצה אחת עם
אביגדור ליברמן שר הביטחון, "מהרגע להרגע", יהיה עקר לחלוטין, כ"עלה נידף ברוח", "שקוף", בלתי מוסמך (בעליל!!!) וחסר "כושר", למנות כעת חיה ממש - "יורש" - מפכ"ל ראוי, מקצוען ומוכשר לבוא בדחיפות, בבהילות, ולתקן את ההרס? את הכאוס? את השברים? ולהחזיר את אמון הציבור במשטרה? הזו היא ה"לוגיקה המשפטית"???. אז נציע, אנו, באותה ה"לוגיקה", ממש, את "הרחבת היריעה", או את "פיתוחה", כדי "אקזיט" פרי "פטנט או פיתוח ישראלי מקורי...", כדי הבאת הפתרון הגואל - המושלם עבור מר רוני אלשיך. מהו?
"יאללה בוא נפתח תיקים". למי? לכל שרי הממשלה המכהנים, היושבים סביב שולחן הממשלה, והמצביעים בעד או נגד הארכת כהונת המפכ"ל הנוכחי, או שמא, חלילה, הכתרת המפכ"ל הגואל - הבא. נהפוך בין ליל, בהינף קולמוס ואגודל, את כל שרי ממשלת ישראל, ל"חשודים" (בעלמא?), בעלי "תיקים פתוחים" ו"עננה מעל לראשם", יצעדו המה (כרגיל, בחסות ההדלפות מבעוד מועד, לתקשורת ולצלמים - אותם הממתינים באון בשערי להב 433) - בצעדה - לעבר קומות משרדי להב 433, בואך העיר לוד, שם, בכניסה לאזור התעשיה, יוכתרו המה תחת ה"לוגו" - או ה"סלוגן" - "בעלי תיקים פתוחים" - "חשודים" - יקבלו המה, מייד ביציאה מהשער החשמלי שם, את ה"סטמפה" (ה"חותמת") - "בעלי ניגוד עניינים מובהק היורד כדי שורשו של עניין", יעוקרו, גם המה, כולם יחד, וכל אחד לחוד, מיכולת הצבעה, והנה - קיבלת שנה רביעית.
מה כל כך מסובך? "לתפור תיקים" קשה לך? עוד לא למדת? בכל זאת, אתה כבר שלוש שנים, עוד רגע קט, בתפקיד... . אם כבר - אז כבר... בבחינת, חלילה, המטרה מקדשת את האמצעים. אז איך לא חשבו על זה קודם....? כל כך פשוט, כל כך יצירתי, "גאוני" ממש... לו דעתי תשמע, הסק נא בעצמך את המסקנות, הצריכות, המתבקשות, וסיים בהקדם את תפקידך - מיוזמתך - כי הכישלון צורם והמשטרה חשובה ויקרה לכולנו.
