על חשיבות ההוראה/ האזהרה/ הציוויי – "ונשמרתם", נראה שלא צריך להכביר מילים יותר מידי. במיוחד בעונת הקיץ שאנחנו בעיצומה, על שלל הסכנות שבה: שמש, מים וכדומה, לצערנו אנחנו מאוד מכירים אותן. אז, אנא, שכל אחד מאיתנו יישמע להוראה ויעשה את המקסימום בנידון. נזכרתי בעניין, לא רק בגלל עונת השנה, אלא גם בגלל פרשת השבוע הנוכחית, שמתוכה לקוחה האזהרה הזאת: "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם". זה הציטוט המלא, שכולנו די מכירים. השורות הללו נכתבות עם תפילה ותקווה שכל זה יישאר בתחום התיאוריה בלבד.
האזהרה הנ"ל עוגנה במסגרת ההלכתית ולאור דברי חז"ל הכליל אותה הרמב"ם בספרו ההלכתי "משנה תורה": "כל מכשול שיש בו סכנת נפשות, מצוות עשה להסירו ולהישמר ממנו ולהיזהר בדבר יפה יפה". מכאן גם נפוץ הביטוי הכל כך שגור אצלנו: "סכנת נפשות". אבל, הנה הערה לשונית, שתוביל ל'התפתחות בעלילה'. חז"ל וכל מי שבא בעקבותיהם מזכירים נפש ומתכוונים לגוף. שמירת/סכנת הנפש היא במשמעות של שמירה על שלימות הגוף שלנו או של אחרים. אנחנו מצווים ומחויבים להימנע מפגיעה באיבר/ים או חלילה פגיעה בחיי אדם. לעניין הזה ישנה כמובן חשיבות עליונה. כמעט כל חוקי התורה נדחים הצידה כאשר ישנו חשש לפגיעה בנפש, כלומר לפגיעה בחיים של בן אדם. למשל, שמירת השבת, שנחשבת לערך עליון, זזה הצידה כאשר הרופא (או כל מי שנמצא בזירה לצורך הענין) צריך לבצע פעולות מצילות חיים. כל זה נכון מאוד ("ונשמרתם מאד"), אבל כשאנחנו קוראים בפרשתנו, לא רק את הפסוק הזה, אלא מתייחסים לקונטקסט, כלומר למכלול הפסוקים שם, נגלה שהמשמעות הפשוטה ביותר של המילים הללו היא כמו שהן כתובות. זאת אומרת, שהפסוק הזה בא להזהיר אותנו על שמירת הנפש דווקא ולא על שמירת הגוף. התורה בפסוקי הפרשה בפרק ההוא מדברת על זהירות מהשחתה רוחנית. השמירה חוזרת על עצמה שם כמה וכמה פעמים כשההקשר הוא הישמרות ממגע והתקרבות לעבודה זרה. ישנה שם אזהרה מפני התרחקות מהקישור והחיבור לאלוקים. ועל זה נאמרו שם המילים "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם". לא פחות מהגוף, הנפש שלנו, זקוקה לשמירה כבידה: "ונשמרתם מאד".
בפרק שאחריו מופיעים עשרת הדיברות, הכל כך מוכרות לנו. ושם, ממש במרכז: "כבד את אביך ואת אמך". הפסוק לא מסתפק בציווי על הכיבוד, אלא הוא מוסיף את המילים "כאשר ציווך ה' אלוקיך". יש כאן הדגשה שנזכור שמדובר כאן בערך אלוקי. חז"ל בפרשנותם לערך הזה הוסיפו לנו ששלושה גורמים שותפים ביצירתו של אדם: אב, אם ואלוקים. האמירה הזאת מחדדת את הגדרתה של כיבוד הורים כערך אלוקי מוחלט. לא לחינם כנראה, נקבע מיקומה בתוך עשרת הדיברות. זה קובע את המידרוג של ערך המשפחה (במובן המקורי של המילה). ובמיוחד את המשמעות של ראשי התא המשפחתי. יחס הכבוד הזה הנדרש כלפי ההורים, הוא בעצם נובע מהערך המוחלט של היות האב והאם יסודות מוצקים בלתי ניתנים לערעור. וכדי שלא נתבלבל, כדאי לשים לב למה שקורה סביבנו בכל מערכות הטבע – הכל בנוי מתוך העיקרון השולט: זכר ונקבה. את העיקרון המקודש הזה אנחנו מחויבים לכבד ולשמור אותו היטב. זוהי שמירת הנפש.
נורמה זוגית
ומכאן לאירוע שהתרחש במוחוזותינו בתחילת השבוע (בעיצומו של תשעה באב, יום האבל הלאומי). הייתה זו מיתקפה של חבורת להט"ב, במקרה זה מצטלצל עם המילים "לא טוב", שנאמר בספר בראשית ביחס לחיים של איש לבדו בלי אשה. מדובר, כידוע לכולנו, בקבוצה אומנם קטנה מספרית (חצי אחוז), אבל כוחנית ואגרסיבית, ששוב ושוב מנצלת את כל הבמות שניתנות להם (באמצעים כפייתיים) בשביל להילחם בנורמה הזוגית המקודשת (כן השמרנית! זו ששומרת על החיים בהתאם לצו "ונשמרתם מאד"). הם נלחמים על תודעת הציבור במטרה לחנכו מחדש ולהטמיע בתוכו את אי-הנורמליות כנורמליות (כשבדרך הם גם מחללים את המושג הטהור "משפחה"). זוהי נורמליפוביה.
בנוסף למטרה הנוראית שלהם, צריך לשים לב שהמטרה מקדשת אצלם את כל האמצעים וזה נעשה בצורה מאוד מיליטנטית. אם למישהו היה נדמה שההפגנה ביום ראשון התקיימה באופן ספונטני בעקבות חוק הפונדקאות, כדאי לו להקשיב לדברי חן אריאלי, יו"ר איגוד הלהט"ב: "אנחנו מדברים על המחאה הזאת כבר כמה חודשים". הרעיון החל מתגלגל במפגשים של חברי האגודה עם משרד פרסום שמלווה אותם בחודשים האחרונים. העסק התגלגל על-ידי קבוצה שכללה 80 אנשים משפיעים בתחומי התקשורת, הפרסום ההיי-טק הקולינריה, עיתונאים ויועצים שהחליטו לרתום כמה שיותר חברות במשק. וזה נעשה על-ידי הפעלת לחץ מאסיבי, שישדר לציבור תמיכה ספונטנית מצידם. וככה עם הרבה כוח הם השיגו המון כספים לטובת ההפגנה. את הכתבה בשלמותה אפשר לקרא באתר "
גלובס" את כתבתה של ענת ביין-לובוביץ': "ככה יוצרים מחאה: מאחורי הקלעים של מחאת הלהט"בים".
