לזוועת טבח תרפ"ט (1929), שאירע בי"ח באב והסתיים בטבח 133 יהודים ברחבי הארץ בידי חיות אדם ערביות צמאות דם, לא היו מעולם יחסי ציבור טובים. רק מעטים מאוד זוכרים את גודל האכזריות החייתית של ערביי ארץ ישראל, שהייתה בעצם האינתיפאדה הראשונה של ערביי א"י (אז עוד לא הומצא הכינוי השקרי פלשתינים) נגד היישוב היהודי הקטן והבלתי מוגן.
לרוע מזלה של חרפת תרפ"ט, חל יום ה'יארצייט' של האירוע המזוויע בעיצומו של קיץ. מוסדות החינוך בפגרה; הישראלים מבלים בחופשות בארץ ובעולם; והתקשורת כרגיל לא מתעניינת. כך נשכחת אינתיפאדה אכזרית, שההיסטוריון הלל כהן קורא לה 'שנת האפס' של הסיכסוך. נתונים מעוררי חלחלה על ממדי האכזריות הבהמית לוקטו בידי חוקר ארץ ישראל ואוהבה השר
רחבעם זאבי הי"ד, בספרו 'טבח חברון'.
בחברון נרצחו באכזריות סדיסטית 67 יהודים, בידי ערבים מוכי אמוק, בצעקות זוועה 'אידבח אל יאהוד'. עוד 66 חפים מפשע נרצחו בישובים אחרים ברחבי הארץ. הערבים, אבות אבותיהם של הפורעים הערבים בני זמננו, הסתערו מוכי טירוף על שכניהם היהודים: בצפת, בעין זיתים, בעזה, בתל אביב, בחיפה. המושבות שנשרפו וחרבו: הרטוב, כפר אוריה, מגדל עדר וחולדה, ועוד ישובים בכל רחבי הארץ.
בארץ ישראל חיו אז פחות מ-150,000 יהודים. רצח 133 יהודים בשני ימי הפרעות, כמוהו (היֹה לא תהיה) כרצח 5,400 יהודים כיום, במשך יומיים (היֹל"ת).
בשל קוצר היריעה נסתפק רק בפרעות חברון. בעקבות הסתה בוטה של המופתי הירושלמי חאג' אמין אל חוסייני (לימים גנראל ה-אס.אס הנאצי), התארגנו ערביי חברון לטבוח בשכניהם היהודים, למרות שהיו עימם בקשרי ידידות שהשתרעו על פני מאות שנים. ארגון ההגנה חש בסכנה ושלח לוחמים לחברון, אבל יהודי העיר שלחו אותם הביתה. הם חשו בטוחים לחלוטין, בזכות הידידות ארוכת השנים עם שכניהם.
מנהיג הכנופיות בעיר האבות, שייח' טאליב, חשב אחרת: "הוי המוסלמים, שחטו את היהודים, שתו את דמם. אללה אכבר. הירגו ביהודים. קחו את בנותיהם היפות".
ערביי חברון השתמשו מכל הבא ליד (אזהרה: לא לבעלי לב חלש): אלות עץ לריצוץ גולגלות; סכיני מטבח לשחיטה; גרזני קצבים לקטיעת איברים; קרדומים לעריפת ראשים; מוטות ברזל לפיצפוץ ראשים ועצמות; מברגים לניקור עיניים. זוועה שלא ברא השטן. מראות הצלמוות של התעללות ברוטאלית ביהודים חסרי ישע, היו איומים מנשוא: ברחובות התגוללו מעיים מרוטשים; מוח שהוצא מגולגלתו; זקן שסורס לפני שהומת; אישה שנתלתה ברגליה ושערה נמרט מראשה; ראשי בני אדם שנשרפו מעל גבי פרימוס דולק; עלמה שנאנסה על-ידי 13 ערבים לפני שרצחוה נפש; צעירה שנאנסה לעיני אביה, ואחר כך נוקרו עיניו ושניהם נטבחו.
רצח אכזרי
סיפורי הזוועה לא יאומנו: שלום רייזמן ניהל מו"מ עם הרוצחים לפדיון נפשו בכסף. הם נטלו את הכסף, ואז ניקרו את עיניו, שחטו אותו והשליכו את גופתו לרחוב. חותנתו, ילידת חברון, זיהתה כל רוצח בשמו: "אתה הרי מכיר אותי, ואת הטובות שעשיתי לך; אתה תרצח אותי נפש"? גם היא נרצחה באכזריות.
את התינוק הרך שמצאו בבית אבושדיד הטיחו הפורעים בקיר עד שהתרסק. אמו הוטחה ארצה, והרוצחים רוצצו בנעליהם את ראשה. בבית הכובסת ניקרו את עיני בעל הבית ורצחו אותו בסכין, ניסו לאנוס את בתו הצעירה, אבל משהגנה על עצמה בידיים, קיצצו את ידיה ורצחו אותה בפיגיונותיהם. על בית החכם חסין שפכו דלק והציתו אותו, והשליכו חיים לתוך הלהבות את הרב ורעייתו. במאפיה לכדו את האופה וצלו את ראשו על גבי פרימוס דולק, ומכיוון שנשאר חי, ביתקו את מעיו בפגיונות. הרב
אברהם יעקב אורלנסקי נרצח באכזריות בלתי נתפסת, עם אשתו, בתו, חתנו ונכדו בן ה-4.
הרוקח בן ציון גרשון, שעסק גם בריפוי ערבים עניים בחינם, ובמסירות, במשך 40 שנה, נרצח בידי פציינטים שלו: קיצצו את אצבעותיו, ניקרו את עיניו, דקרו אותו בסכינים ובפגיונים. את בתו אנסו 13 ערבים ואחר כך הומתה בעינויים נוראיים. ראשו של ילד בן שנתיים, מנחם סגל, נערף ונמלק. ראשו של נח אימברמן הונח על פרימוס בוער. גם ראשו של הרב גולדשמידט הונח על פרימוס בוער, לאחר שניקרו את עיניו. הילד צחי הלר שאל את רוצחיו למה ימיתו ילד קטן, אך התשובה הייתה דקירות סכינים עד מוות. לשטן הנאצי היה ממי ללמוד מהו סאדיזם בהמי.
וכך, במעשי רצח ברוטליים, והתנפלויות לינץ' חייתיות, נכחדה הקהילה המושרשת, אשר התקיימה מאות שנים בידידות ובשלווה לצד הערבים.
פרעות תרפ"ט לא זכו, כאמור, ליחסי ציבור טובים. נשכחו מלב. צרות אחרונות משכחות את הישנות. אבל יש יהודים טובים שנלחמים בשיכחה הזו. רו"ח חיים יואבי רבינוביץ פירסם אשתקד ומפרסם השנה סמוך למועד הטבח, בעמוד הפייסבוק שלו, תיאור תמציתי ומצמרר על אסון חברון. אך כדי להבטיח תפוצה רחבה לרְשׁוּמָה (פוסט) בעניין חברון, הוא שילם אשתקד לפייסבוק תמורת הפצתה ברחבי הפייסבוק. התוצאה הייתה מדהימה: מעל 110,000 כניסות, מעל 2,450 שיתופים, מעל 1,550 'לייקים', מעל 430 תגובות: "אני מתבייש, שבחיים לא שמעתי על זה"; "צריך לפרסם בכל העולם, על ה'נכבה' שלנו"; "שתפו עד שיגיע לאחרון השמאלנים"; "לא נשכח ולא נסלח".
גם השנה ביקש רבינוביץ לשלם לפייסבוק עבור אותו שירות. אבל פייסבוק סירבה. רבינוביץ: "השנה קיבלתי סירוב, למרות שהייתי מוכן לשלם עבור השירות. אני מניח שאם היה מדובר בטבח של ערבים על-ידי יהודים, היו שלטונות הפייסבוק שמחים להפיץ אפילו חינם".
שאלנו את פייסבוק, מדוע לא יאפשרו להפיץ, בתשלום, את תודעת 'האינתיפאדה הראשונה', שכבר בה נשרפו באש יהודים חיים, כפי שמבקשים לעשות זאת פורעי עזה 2018. אבל בפייסבוק לא חשבו, כנראה, שהם חייבים למישהו דין וחשבון.
