תשלום לביטוח לאומי אינו גובר על מבחן מרכז החיים, שהוא הקובע לקביעת תושבותו של מבוטח בישראל לצורך חוק הביטוח הלאומי ואף לעניין מס הכנסה. ההכרעה לעניין תושבות ורילוקשיין מלא, תיקבע על-ידי בחינת כלל הנסיבות העובדתיות הרלוונטיות, לרבות מקום האינטרסים החיוניים, הקשרים המשפחתיים והכלכליים, מקום בית המגורים, אופי המגורים (ארעיים או קבועים), מקום מגורי המשפחה, מקום העיסוק וההשתכרות, הקשרים הקהילתיים ועוד. כמו-כן, בוחנים את משך שהיית המבוטח בישראל והיכן הוא רואה את מרכז חייו.
בית הדין האזורי לעבודה בחיפה הכריע (השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין, 16.7.18) בסוגיית תושבותו של אוהד פייגנבוים, המתגורר בארה"ב מאז יולי 2009, תחילה כסטודנט. פייגנבוים התחתן בחודש מאי 2013 בישראל ונשוי למי שהייתה בזמן החתונה תושבת ישראלית, נולדה להם בת בארה"ב והוא בעל גרין קארד. אחיו שוהה בארה"ב מחודש מאי 2007 ויש לו גרין קארד. גם אימו, אביו ואח נוסף של פייגנבוים שוהים בארה"ב ויש להם גרין קארד מחודש פברואר 2009.
פייגנבוים שילם ביטוח לאומי בכל השנים מאז יולי 2009, עד שפנה למוסד ב-25.3.2014 וביקש להפסיק לשלם את דמי ביטוח לאומי, עקב היותו תושב חוץ. אולם, ב-6.4.2014 ביקש פייגנבוים למשוך את הבקשה. ב-10.3.2016 הגישה אשתו של פייגנבוים תביעה לדמי לידה ומענק לידה.
פייגנבוים פנה לבית הדין בבקשה לסעד הצהרתי לפיו הוא יוכר כמי שאינו תושב ישראל, למרות ששילם את דמי הביטוח בכל שנות שהייתו בחו"ל, וזאת לצורך ההכרה בו כתושב חוץ לעניין מס ההכנסה, רטרואקטיבית מאוגוסט 2009. פייגנבום הדגיש, כי מטרתו איננה לקבל החזר כספי בגין כספי הביטוח אשר שילם במהלך השנים.
מהראיות שהציג פייגנבוים עולה, כאמור, כי הוא נמצא בארה"ב משנת 2009 ועד היום, למעט ביקורי מולדת קצרים, הוא למד שם, חי ומתפרנס שם והוכיח לבית הדין שניתן ללמוד שמרכז חייו בארה"ב. פייגנבוים שילם באופן יזום ומודע דמי ביטוח בישראל משנת 2009. באפריל 2014 ביקש לבטל את בקשת ביטול התושבות שהגיש בטעות ימים ספורים לפני כן, כאשר מהתנהלותו לאורך השנים ברור, כי בקשתו להמשיך ולראות בו תושב נעשתה באופן מודע ולא מתוך פחד, כורח או מצב של חולשה.
המוסד לביטוח לאומי שילם לאשתו של פייגנבוים דמי לידה ומענק לידה בעקבות תביעות שהגישה ופייגנבוים ידע על כך. אומנם תשלום דמי ביטוח כשלעצמו אינו מקנה תושבות, אך הוא מעיד על זיקתו של פייגנבוים לארץ.
בעניין שפינט (עב"ל 28253-02-12) נפסק, כי "המבחן לקביעת תושבותו של אדם לצורך זכויות מכוח החוק הינו מבחן מרכז החיים, הנבדק לפי מירב הזיקות. למבחן זה שני פנים: ההיבט האוביקטיבי - הבוחן היכן מצויות מירב הזיקות של האדם מבחינה פיזית; וההיבט הסובייקטיבי - הבוחן מה הייתה כוונתו של האדם והיכן הוא רואה את מרכז חייו".
בית הדין שוכנע מעדותו של פייגנבוים, כי הן על-פי ההיבט האוביקטיבי של מבחן מרכז החיים והן לפי ההיבט הסובייקטיבי - מרכז חייו בתקופה הרלוונטית היה בארצות הברית ולא בישראל. הבקשה לביטול התושבות הוגשה בכוונה מלאה, אולם הוא התחרט על בקשה זו בשלב מאוחר יותר, כאשר סבר שכתוצאה ממנה אשתו תאבד את מקום עבודתה.
בית הדין קבע, כי אין מקום לדחות את התביעה בשל כך שאשתו של פייגנבוים קיבלה דמי לידה ומענק לידה. היא קיבלה את הכספים לאור זכאותה שלה מתוקף היותה תושבת ישראלית באותה תקופה וללא קשר לשאלת תושבותו של בעלה. בית הדין לא ראה בתשלום דמי ביטוח עובדה המלמדת על זיקתו של פייגנבוים לישראל, וזאת במיוחד נוכח כך שאין מחלוקת שתשלום דמי הביטוח כשלעצמו אינו מקנה תושבות.
בית הדין קיבל את תביעתו של פייגנבוים וקבע, כי אינו תושב ישראל החל ב-1.8.2009. עם זאת ציין בית הדין, כי אינו סבור שפייגנבוים זכאי לקבל חזרה את כספי הביטוח אשר שילם, שכן מדובר בכיסוי ביטוחי סוציאלי אשר ניתן לו בתקופה הרלוונטית אם היה נזקק וזכאי לכיסוי זה.
