לכל תקיעה בשופר בראש השנה יש עשר סיבות מוצדקות. הסיבה הראשונה נובעת מכך שהדברים אמורים ביום תחילת הבריאה, שבו ברא אלוהים את העולם ומלך עליו. הסיבה השנייה מקורה בכך שראש השנה הוא היום הראשון לעשרת ימי תשובה, ומשום כך תוקעים בו בשופר כדי להכריז על ראשונו.
הסיבה השלישית נועדה להזכירנו את מעמד הר סיני, ואילו העניין הרביעי נועד להזכירנו את דברי הנביאים שנמשלו בתקיעת שופר. העניין החמישי נועד להזכירנו את את חורבן בית המקדש וקול תרועת מלחמות האויבים, וכשאנו שומעים את את קול השופר, נבקש מאלוהים את בניין בית המקדש.
העניין השישי נועד להזכירנו את עקדת יצחק, שמסר נפשו לשמיים. העניין השביעי נועד להזכיר לנו שכאשר נשמע תקיעת שופר נירא ונחרד ונשבר עצמנו לפני בורא העולם, כי כך הוא טבע את השופר, כשהוא מרעיד ומחריד.
בא להזכיר
העניין השמיני נועד להזכיר לבני ישראל את יום הדין הגדול כדי לירוא ממנו. העניין התשיעי נועד להזכיר לנו את קיבוץ נידחי ישראל ולהתאוות אחיו, בעוד העניין העשירי נועד להזכירנו את תחיית המתים ולהאמין בה.
בהקשר זה אין להתעלם מן העובדה שכל השנה מקטרג השטן על ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, והקדוש ברוך הוא דוחה אותו לראש השנה וליום הדין. מסתבר, על-פי האמונה, שבראש השנה בא השטן לקטרג ומביא עימו לצורך כך את החמה כדי להעיד על עוונותיהם של בני ישראל.