הצהרת בלפור מ-1917 וכתב המנדט שניתן לבריטניה ב-1920 על-ידי חבר הלאומים נועדו ליצור את התנאים להקמת בית לאומי ליהודים בארץ ישראל. כתב המנדט כלל מתן חופש הגירה ליהודים על-פי "יכולת הקליטה הכלכלית" של הארץ. במהרה התברר שסייג זה הפך להגבלת ההגירה היהודית ולמאבק בכניסה הבלתי- חוקית של יהודים בדרכי היבשה ובתקופת השואה בדרכי הים.
אבל, בו-זמנית לא הוטלה כל הגבלה על-כניסת ערבים לארץ עם ויזות ולא נעשה מאמץ אמיתי לגרש את אלה שנשארו לאחר שפג תוקף הוויזה. כמו-כן, התעלמו שלטונות המנדט מההגירה הבלתי חוקית הערבית בדרכי היבשה. ההגירה הבלתי חוקית של הערבים נבעה מהאפשרויות לתעסוקה שיצרו בארץ השקעות של יהודים, התנועה הציונית וממשלת המנדט. גם פערי השכר בין הארץ לארצות ערב היו גורם למשיכה. המחקרים של משה הברור, מעין הס-אשכנזי, דוד גרוסמן ואחרים תארו את ההתיישבות של מהגרים מארצות ערב במישור החוף הדרומי והצפוני וקבעו שההגירה הייתה גורם משמעותי בגידול האוכלוסייה המוסלמית בארץ בתקופת המנדט הבריטי. הנתון הרשמי של ממשלת המנדט קבע שבין 1919 ל-1947 גדל מספר המוסלמים בארץ מ-515,000 לכ-1,200,000. חשוב לציין ש-50% מבין ה-515,000 היו מהגרים חדשים שהגיעו לארץ בשלהי השלטון העות'מאני. משה ברור העריך ש-25% עד 30% מתוך גידול האוכלוסייה המוסלמית נבעו מהגירה בעוד שממשלת המנדט קבעה בסקר פלשתינה לוועדת החקירה של האו"ם מ-1946 שרק 4% מהגידול היה כתוצאה מהגירה.
הצבא הבריטי היה זקוק לפועלים להקמת רשת מחנות צבא ברחבי הארץ ולשם התחזוקה של המחנות. בזמן מלחה"ע הראשונה והשנייה הביא עמו הצבא הבריטי פועלים רבים ממצרים ובזמן מלחה"ע השנייה הובאו גם פועלים מסוריה. הבאת הפועלים בזמן מלחה"ע הראשונה - כ-30,000 - לא הייתה מלווה ברישום ורובם נשארו בארץ להערכת ההיסטוריון
יעקב שמעוני. גם לגבי הפועלים שהובאו בזמן מלחה"ע השנייה הרישום היה חלקי בלבד ולהערכת ההיסטוריונים יעקב שמעוני, גדעון קרסל וראובו אהרוני רובם נשארו בארץ. מספר הפועלים שהובאו היה כ-5,000 אבל יחד עמם נכנסו לארץ כ-14,000 בלתי חוקיים שהועסקו על-ידי הצבא הבריטי. הצבא הבריטי העסיק במלחה"ע השנייה כ-100,000 פועלים, רובם מוסלמים ובדווים משום ששכרם היה נמוך משכרם של פועלים יהודים.
אורי קוסובסקי כתה מאמר על חיל הספר של עבה"י שהוקם ב-1926 על-מנת להגן על גבולות הארץ היבשתיים תחת שלטון המנדט. חיל הספר היה מורכב ברובו מחיילים מוסלמים, חלקם מאזור שכם והקצונה הייתה בריטית.
החוקר קוסובסקי פרט את המטלות שהוטלו על חיל הספר במסגרת ההגנה על גבולות הארץ. המטלות כללו תפישת מבריחים העוסקים בהברחת סחורות, כסף ונשק. שני גדודים הוצבו בצפון ותפקידם הנוסף היה לחסום את כניסתם הבלתי- חוקית של יהודים מסוריה ולבנון. חלוצים מאירופה שלא היו בידיהם סרטיפיקטים כדי להיכנס לארץ באופן חוקי נהגו להגיע מאירופה לסוריה ולבנון ומשם חצו את הגבול לארץ היכן שחיכו להם תושבי יישובים יהודיים בצפון.
המאבק של חיל הספר נגד העלייה היהודית הבלתי חוקית היה מאבק ממושך שנמשך עד סיום שלטון המנדט והיה מלווה בתקריות אלימות בין יהודים לחיל הספר. התקריות הללו יצרו אווירה עוינת בין חיל הספר ליישובים היהודיים בצפון.
אבל, התגלית המדהימה של קוסובסקי היא שבו-זמנית נכנסו לארץ באופן בלתי חוקי ערבים מארצות ערב. הם לא עברו דרך ביקורת הגבולות אלא נכנסו באופן חופשי דרך הגבולות באין מפריע. על חיל הספר לא הוטלה המטלה לעצור את הכניסה הבלתי חוקית של הערבים. יעקב שביט, גדעון ביגר ואחרים הגיעו למסקנה שמהגרים ערבים בלתי-חוקיים נכנסו לארץ ללא הפרעה, אבל הם לא גילו את העובדה המדהימה שחיל הספר התעלם במכוון מההגירה הערבית הבלתי-חוקית.
בדוחות רשמיים כמו דוח ועדת פיל מ-1937 או סקר פלשתינה לוועדת החקירה של האו"ם מ-1946 קבעו שלטונות המנדט שההגירה הערבית הבלתי חוקית הייתה זניחה. אבל, מסמכים רשמיים אחרים של ממשלת המנדט והצהרות של אישים כמו וינסטון צ'רציל שהיה שר המושבות בממשלת בריטניה, פרנקו דלנו רוזבלט, נשיא ארה"ב, מושל סיני הבריטי ועוד. הפריכו את הנאמר בדוחות הרשמיים. כמו-כן, התפרסמו לאורך השנים מחקרים המעידים על-כניסה משמעותית של מהגרים בלתי חוקיים לארץ ממצרים, סורה, לבנון, עבה"י המזרחי וחצי האי ערב.
רק בזמן המרד הערבי נגד שלטון המנדט בין השנים 1936 - 1939 השתנתה הגישה כלפי הכניסה הבלתי-חוקית של ערבים לארץ משום שכנופיות מארצות ערב באו לעזרת המורדים הערבים בארץ והביאו עמם נשק. ממשלת המנדט הקימה גדר לאורך הגבול עם סוריה ולבנון והמטלה שהוטלה על חיל הספר הייתה לפטרל לאורך הגבול היבשתי, כולל סוריה, לבנון ועבה"י כדי למנוע כניסת הכנופיות והנשק. אבל, קוסובסקי מצא שהחיילים בחיל הספר לא רק שלא בצעו את המשימה שהוטלה עליהם אלא אף עזרו לכנופיות להיכנס ולהבריח נשק. על-פי מחקרו של קוסובסקי הברון ג'יימס דה-רוטשילד שהיה חבר בפרלמנט הבריטי חשף בפרלמנט את העובדות הללו.
בקיצור, ממשלת המנדט נהגה באיפה ואיפה במאבקה נגד ההגירה הבלתי חוקית. משה ברוור מצא שהקביעה של ממשלת המנדט שההגירה הערבית הבלתי- חוקית לארץ הייתה זניחה ושרוב גידול האוכלוסייה המוסלמית נבע מריבוי טבעי גבוה, נבעה משיקולים פוליטיים ולא שיקפה את המציאות בארץ.