פרסום שמו ותמונתו של קצין צה"ל הבכיר שנהרג הלילה ברצועת עזה ברשתות החברתיות הם נורת אזהרה בכל הנוגע ליעילות הצנזורה הצבאית בישראל. או יותר נכון - לחוסר יעילותה בעידן שבו כל מחזיק בטלפון סלולרי חכם הוא עיתונאי פוטנציאלי. נורת אזהרה זו אמורה להוביל לשינוי דרמטי במדיניות הצנזוריאלית בישראל.
באופן כללי, ניתן לומר שבישראל מיושם כיום הדגם האירופי המשולב של הצנזורה, המשלב בין שרידי תפיסה טוטליטרית המעגנת את הצנזורה בחוק, לבין תפיסות דמוקרטיות המבקשות לשמר את
חופש הביטוי ואת חופש העיתונות. כל זאת, תוך הידברות מתמדת בין כלי התקשורת לבין גופי הצנזורה על האופן שבו יש ליישם את הוראות הצנזורה. אותו דו-שיח אמור להוביל להחלטות משותפות של מניעת פרסום פרטים במקרים שבהם יש תמימות דעים בין הצנזורה לבין כלי התקשורת הממוסדים שהפרסום עלול להוביל לפגיעה באינטרסים החיוניים של המדינה. פרסום שמו ותמונתו של קצין צה"ל שנהרג הלילה הוא בדיוק מקרה כזה.
אולם בניגוד למציאות שהייתה עד לפני שנים לא רבות יחסית - כיום יכול כל זב-חוטם להפיץ פרטים חסויים בקבוצות ווטסאפ או ברשתות חברתיות אחרות. בעבר טען בכיר בצנזורה הצבאית שהצנזורה אינה עוקבת אחרי יומנאי רשת משום שהיא אינה מייחסת להם אמינות. "על כל ידיעה אחת נכונה שאני רואה בפורום מסוים, אני רואה עשר ידיעות שאינן נכונות", אמר לי בשנת 2011 אחד מבכירי הצנזורה הצבאית. עוד טען כי בשל עומס המידע, הצנזורה צריכה לדעת היכן להשקיע את מאמציה. "משטרת התנועה אחראית לאכיפת חוקי התנועה במדינת ישראל. את המכמונות שלה היא לא שמה בכל כביש. היא לא מכסה 100% מן הכבישים אלא שמה מכמונות במקומות מועדים לתאונות דרכים. קח את מה שאמרתי לך לגבי המכמונות ותעשה אנלוגיה לתקשורת הישראלית", אמר.
התפיסה הזאת, יחד עם הגישה הכללית שראתה בעיתונאים היהודים-הישראלים המחויבים לביטחון ישראל כשותפי סוד במקרים שבהם יש חשש לפגיעה בביטחון המדינה אם ייחשפו פרטים מסוימים, קרסה לחלוטין. כיום, עם התפתחות הרשתות החברתיות ניתן בהחלט להבחין במקרים רבים בין פרטים כוזבים לפרטים אמיתיים. הפרסומים על-אודות הפגיעה בביטחון המדינה שעלולה להיגרם כתוצאה מפרסום שמו ותמונתו של קצין צה"ל ההרוג רק מוסיפים אמינות לפרסומים הלא מורשים.
אז האם לא ניתן לעשות דבר? בכלל לא בטוח. הגיע הזמן לעבור למודל הצנזורה האמריקני. מדובר על מודל המטיל את מלוא כובד האחריות המשפטית והפלילית על מפרסם הפרט האסור. אמצעי התקשורת והעורכים - או במקרה של הרשתות החברתיות כל אזרח המפעיל רשת חברתית - יהיה אחראי באופן מלא לפרסומים שלו. לא תהיה שום הגבלה מראש על הפרסומים ואיש לא נדרש לאשר פרסום עם גורם צבאי כלשהו, אך אם באותו פרסום תהיה פגיעה בחוק או בביטחון המדינה - תיפתח נגד המפרסם חקירה וימוצה איתו הדין.
במציאות שבה כל אדם מרגיש חשיבות בכך שהוא יכול להיות סוכן מידע, אך לא תמיד מבין את האחריות שנלווית לכך, תוכל הטלת אחריות פלילית לרסן את הפרסומים. מעבר לדוקטרינת צנזורה שכזו ידרוש עבודת מטה ארוכה ויסודית על-מנת שניתן יהיה לוודא הימנעות מתביעות השתקה. מדובר בהחלט בעמידה על הקצה של מדרון חלקלק שגלישה בו עלולה להוביל לפגיעה מסוימת בחופש הביטוי, אך לנוכח המחדל הביטחוני שנגלה הבוקר לכל אחד מאיתנו בטלפון הסלולרי או במחשב האישי שלו - אין מנוס ממנה.