ככול שגדל, ברוך ה', הציבור החרדי המזרחי, כך גם גדלה ההסתה החילונית נגד ההתחרדות הזו בטענה שזו "התאשכנזות". לא תעזור האמת לאמיתה, שהמוני יהודי המזרח חוזרים אל מורשת ספרד והמזרח וכי הם מאמצים שוב אל ליבם את פסיקות הרמב"ם, הרי"ף, ה"בן איש חי" וה"בית יוסף". השלטון הציוני-חילוני יתרכז תמיד בחליפה השחורה ובמגבעת להצדקת בדודותיו - כאילו שהגי'נס החולני וה"טי-שירט" החילוני היו מלבושיה של יהדות המזרח לפני בואם לארץ הקודש. כדי ל"אמת" את שקריהם הרי שמסיתי התעמולה החילונית יביאו כמה משת"פים בלבוש "חרדי" שמוצאם מזרחי, ובראשם
חיים אמסלם הידוע, וכך יצרו לשקריהם חזות אמינה.
דב חיון כמשל...
אבל מה קורה כשזה להפך - כשהמזרחי באמת הופך למערבי וזונח באמת את אמונת ומנהגי אבותיו לטובת ההוללות? אז כמובן בא ה"דום שתיקה". השמאל בעיקר, אך גם חילוני הימין, יריצו תמיד קדימה את המזרחיים שוויתרו על אמונת אבותיהם ובעטו ביהדותם ההיסטורית לטובת ההוללות. אותם "שוטפי מוח" חילוניים יקראו לבגידת המזרחיים בדתם היהודית "אינטגרציה" ו"מודרניזציה". בחיפה מינתה ראש העיר החדשה, עינת קאליש שמה, סגן ראש עיר ממר"צ הפעיל בתנועה ה"קונסרבטיבית", ושמו דב חיון. החיון הזה עלה לאחרונה לכותרות לאחר שחיתן, שלא על-פי החוק ולא על-פי ההלכה, זוג שנאסר לחתנו מבחינה דתית. אבל החיון הזה כבר פעיל שנים בהעלאת נשים כ"שליחות ציבור" ב"תפילה" ולעריכת "תפילות" מעורבות בין גברים לנשים. אותם תועמלנים צבועים, ובראשם חיים אמסלם, מעולם לא טענו כלפי חיון וחבריו המזרחיים במר"צ ובקרב הרפורמים והקונסרבטיביים, כי הללו נטשו את מסורת עדות המזרח (שחיון הוא צאצא ליהודים מזרחיים) לטובת "התאשכנזות" או "התמערבות" (מערביים ו/או ערב רב...). ממתי בארצות ערב העזו יהודים, גם הרדיקלים ביותר, להכניס רעיונות רפורמיים ליהדות?! ממתי ביטלו בארצות המזרח את עזרת הנשים?! ממתי חיתנו בקרב עדות המזרח פסולי חיתון?! הכל הגיע מאירופה המופקרת ומהנצרות הקלה אבל כמובן החילוניים המסיתים לעולם לא יטענו זאת כלפי "מזרחי המחמד" שלהם כמו חיון, דבוש ואחרים. המזרחיים המופיעים בפאתי מר"צ, ה"קרן החדשה לישראל", שמאל מפלגת העבודה,
חד"ש, אנשי התועבה בליכוד ובמיוחד בקרב הרפורמים והקונסרבטיביים אינם אלא "מתמערבים" שזרקו מעליהם ללא בושה את המסורת היהודית של בני המזרח והפכו לסמרטוטים רעיוניים המשמשים כדגלים נגד היהדות בידי שונאי דת ישראל. אבל על כך התקשורת והאקדמיה עוברים בשתיקה וללא כתבות ומחקרים על השינויים הדרסטיים הללו.
להחרים דתית את פרחחי "דגל התורה" בחיפה
אין ספק שחיפה קיבלה את חיון, ומסתמא גם את עינת קאליש, כתוצאה מקלות הדעת של פרחחי "דגל התורה" שהעלו רפורמים לשלטון המוניציפלי בחיפה. את מיכי הלפר וחבריו צריך היה להחרים ולא לצרפם למניין. את חנות "נתיב החסד", שקמה נגד "ברכול" מסיבות כיתתיות, היה צריך להחרים. מבית הכנסת צא"י של דגה"ת בחיפה היה צריך כל יהודי ירא שמים להדיר את רגליו. לזכותו של
יונה יהב יש לציין שלענייני התועבה הוא הקציב סכום עלוב וזעום של עשרת אלפים שקלים בלבד מול מאות האלפים של "ירושלים החרדית" והמיליון וחצי בתל אביב. בואה של קאליש יקפיץ את פעילות התועבה בחיפה ועל כך ידעו היטב פרחחי "דגל התורה" אבל תאוות השחיתות שלהם גברה על דרך התורה. ריקודי התאווה של השבאבניקים הליטאים של חיפה עם אשת השמאל קאליש מוכיחים לאיזו מדרון של שפל הידרדרה היהדות הליטאית לאחר מותו של הרב שך ולאן היא הגיעה בימינו אנו, כשהרבנים כבר לא קיימים על מפת מנחי הפעילות הפוליטית של דגה"ת. הרב במברגר - רבם של ליטאי חיפה, היה עושה טוב אילו היה מתפטר כפוסק שהרי כולם ראו בבחירות המוניציפליות האחרונות כי אפילו על תקן ליצן הוא איננו קיים.
