דווקא כאשר הסקרים מנבאים שלא תעבור את אחוז החסימה זוהי שעתה של תנועת הציונות הדתית ואין לך אדם שאין לו שעה.
המעיין בהיסטוריה ימצא את שורשיה של הציונות הדתית כבר ב-1886 עם הצטרפות הנצי"ב (ר' נפתלי צבי יהודה ברלין) לתנועת חיבת ציון בחותמו על פנקס אגודת חובבי ציון בוולוז'ין. משחר ימיה של התנועה הציונית היא הייתה שם כסיעת המזרחי (ראשי תיבות של המרכז הרוחני) וגם אחר כך כשקמה מדינת ישראל היא הייתה שם בצורה זו או אחרת. לדוגמה, בממשלה הראשונה שקמה, תנועת "החזית הדתית המאוחדת" הייתה מורכבת מהמזרחי, הפועל המזרחי, אגודת ישראל, פועלי אגודת ישראל, והאיחוד הדתי הבלתי מפלגתי.
וכך לאורך שנותיה של מדינת ישראל עברה הציונות הדתית ימים טובים יותר וימים טובים פחות. אך בכל הזמנים הוצב החזון הלאומי ברוח תורת ישראל כיעד להגשמה. מדינת ישראל עברה ועוברת טלטלות פיסיות ובעיקר רוחניות קשות ביותר, היכן שלא הצליחו אויביה להשמידה פיסית מנסים הם לעשות זאת רוחנית. הזהות הלאומית, כעם ששב לארצו אחרי אלפים שנות גלות כדי לבנות פה תרבות יהודית ייחודית, נשחקת, ועימה באה גם המאיסה בחיים שלנו כאן בארצנו זו נוטעת מחשבות אובדניות בלב העם המוצגות כתקוות גדולות (לדוגמה ראה ערך: 'חורבן גוש-קטיף').
כך שהציונות הדתית הייתה מאז ומעולם מרכיב לגיטימי (בניגוד ל"חרות ומק"י שסומנו כלא לגיטימיות) בממשלות ישראל, והיא אומנם תרמה ככל שביכולה לבניית העם והארץ, ואין להקל ראש בהישגיה הגדולים ובשינויים המהותיים שחלו במדינה בזכותה (ההתיישבות הענפה ביהודה ושומרון רק דוגמה אחת).
כשלושים שנה שלטו מפלגות הפועלים, אחר כך באה המפלגה הלאומית עם יציאות וכניסות. כל אותו הזמן הייתה הציונות הדתית ממשיכה לנסות לממש את חזון אתחלתא דגאולה בכל שטחי החיים לצד אותן מפלגות. אולי הגיע העת שהתנועה העתיקה הזו מראשית הציונות תהפוך ממרכיב למוביל. בניגוד לתנועות שצומחות כרגע חדשים לבקרים, בשם זה או אחר, חזון הציונות הדתית לא נס לחו, היא אולי איבדה חלק מבניה על מזבחו אבל עדיין האש יוקדת לא תכבה. זו האש שבאה מן הטקסטים העתיקים אשר הם נר לרגליה ומקור כוחה.
לעיתים, משבר ונפילה עד עפר (נבואות הסקרים על היעלמות הציונות הדתית) מהווים מקור להתעשתות ולאסיפת כוחות לעלות על המסלול. זו ההזדמנות ההיסטורית השנייה של הציונות הדתית אחרי מאה ויותר שנים להוביל את העם היושב בציון. ואם יש בלב מי חשש ומורא: "ענה דודי ואמר לי, קומי לך רעייתי יפתי ולכי לך".