הכותרת הכללית של הטור הזה היא "אקטואליה בפרשת השבוע" והמטרה היא לחיות עם הזמן, למצוא בפרשת השבוע הדרכה כיצד להתייחס לאירועים שחווים במהלך השבוע. והנה השבוע במוצאי שמחת תורה, היום בו סיימנו מחזור שנתי נוסף של קריאת פרשת השבוע בתורה וגם התחלנו שוב מבראשית, החזיר מר נתניהו למר ריבלין את המנדט להרכבת הממשלה שהופקד בידיו. סוף תקופה לכאורה. המלים האחרונות בתורה, "לעיני כל ישראל" רומזות לשבירת הלוחות כפי שאומר רש"י במקום, וההתחלה מבראשית רומזת שהשבירה אינה שוברת אותנו, אנחנו ממשיכים, מתחילים מחדש. כמובן, המסר הזה הוא נצחי עבורנו; מתאוששים ממשברים, מתגברים וממשיכים, מתחדשים.
אך האם זה רומז גם למה שאנחנו צפויים לראות אצל מר נתניהו, התאוששות מהמשבר והתחלה מחדש? כי בהמשך השבוע מר ריבלין העביר למר גנץ את המנדט שהחזיר מר נתניהו, האם אין זה מלמד על תום עידן נתניהו ותחילתו של עידן חדש בהובלת מר גנץ? ובכן, איני חובש כובע של פרשן פוליטי, אבל הרשו לי לפקפק באפשרות הזאת. וזה כמובן רק מהתבוננות בפרשת השבוע. ואלה הנתונים הרלוונטיים לענ"ד: מר גנץ קיבל את המנדט ביום בו למדנו שוב את הסיפור על קין שרצח את הבל, רצח על-רקע קנאה; הקרבן של קין לא התקבל והקרבן של הבל כן. קין היה אמור להתאמץ יותר, ללמוד מדרכו של הבל ולנסות שוב, אבל הוא לא רצה להתאמץ, העדיף להרוג את המתחרה.
קין נשאר בן יחיד לאדם וחוה בדיוק כפי שרצה, אבל זה לא באמת עזר לו, חטאו לא נסלח ומאז ועד בכלל הוא דמות מופת שלילית. אפשר היה לסיים כאן את ההקשרים הפוליטיים ושכל אחד יקח את זה למקום שנראה לו מתאים ונכון, אבל חייבים לזכור ולהזכיר שהמציאות מורכבת קצת יותר ואינה מתיישבת בדיוק על השוואה, פשטנית לכאורה, למה שקרה בשחר ההיסטוריה האנושית. לקין לא הייתה שום טענה נגד הבל מלבד העובדה שהצליח, לעומת כשלונו שלו. סילוקו של הבל אינו הופך את קין למוצלח יותר, הוא רק מסלק את הגורם שעשוי למשוך כלפי מעלה. ואמנם בהמשך הפרשה אנחנו למדים שאכן הייתה הידרדרות והיא הביאה להחלטה להוריד מבול שיטהר את כל היקום.
אינטרס אלוקי
חלילה, אני לא מנסה לרמוז שאנחנו צפויים למבול, הרי הקב"ה כרת ברית (הקשת בענן) שלא יביא עוד מבול. וחוץ מזה הרי הגענו לשלב בו עלינו לחבר את הגוף ששמו מדינת ישראל לנשמה ששמה תורת ישראל כדברנו במאמרים האחרונים. מצד שני ברור לי שהמהלך הזה הולך לכישלון ולו רק מפני שמגמתו אינה קדימה אלא לאחור, לשמר את הניתוק בין הגוף והנשמה. ושיהיה ברור, אינני חושד במר גנץ אישית שזו מגמתו, אבל די ברור לי שעד עתה כמעט כל המסרים שהשמיע אינם שלו, הם של אלה הניצבים מאחוריו ומפעילים אותו. הוא הרי נקלע למצב הזה בלי שבאמת רצה, בערך כמו שנקלע לתפקיד הרמטכ"ל; בלי כוונה, לא מפני שבאמת התאים לתפקיד.
אז למרות הקשיים והנסיגה הזמנית כפי שזה נראה כעת, הכיוון הכללי שלנו לעתיד הוא לגמרי חיובי. והדברים באים לידי ביטוי היטב בהפטרת השבוע כאשר בפתיחה הנביא מזכיר לנו קודם כל מי הוא בעל הבית האמיתי, מי מחיה ומהווה את הכל (ישעיהו מב): [ה] כֹּה-אָמַר הָאֵל ה', בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְנוֹטֵיהֶם, רֹקַע הָאָרֶץ, וְצֶאֱצָאֶיהָ; נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ, וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ. ומיד הוא מזכיר לנו מהו תפקידנו בעולם ובשביל מה הוא שם אותנו פה והעניק לנו יכולות מיוחדות: [ו] אֲנִי ה' קְרָאתִיךָ בְצֶדֶק, וְאַחְזֵק בְּיָדֶךָ; וְאֶצָּרְךָ, וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם--לְאוֹר גּוֹיִם. זאת התכלית, להיות לְאוֹר גּוֹיִם. וזה כמובן בניגוד גמור לתפיסה שעדיין רווחת אצלנו בחוגים מסוימים, שעלינו להיות (חלילה וחס) עם ככל העמים.
אין סיכוי שזה יצליח, אמרנו את זה לא פעם בעבר, איך אמר בלעם: "הן עם לבדד ישכון; ובגוים - לא יתחשב". הקיום שלנו מותנה בשמירה על יחודנו. כעת מנסים למשוך אותנו לאחור אבל זה לא יכול להצליח. אומנם לקב"ה יש סבלנות: [יד] הֶחֱשֵׁיתִי, מֵעוֹלָם--אַחֲרִישׁ, אֶתְאַפָּק; כַּיּוֹלֵדָה אֶפְעֶה, אֶשֹּׁם וְאֶשְׁאַף יָחַד. אבל בסופו של תהליך נשוב אליו כי אין דרך אחרת: [טז] וְהוֹלַכְתִּי עִוְרִים, בְּדֶרֶךְ לֹא יָדָעוּ--בִּנְתִיבוֹת לֹא-יָדְעוּ, אַדְרִיכֵם; אָשִׂים מַחְשָׁךְ לִפְנֵיהֶם לָאוֹר, וּמַעֲקַשִּׁים לְמִישׁוֹר--אֵלֶּה הַדְּבָרִים, עֲשִׂיתִם וְלֹא עֲזַבְתִּים. ואלה המושכים לאחור עוד יודו בטעותם: [יז] נָסֹגוּ אָחוֹר יֵבֹשׁוּ בֹשֶׁת, הַבֹּטְחִים בַּפָּסֶל; הָאֹמְרִים לְמַסֵּכָה, אַתֶּם אֱלֹוהֵינוּ. זה מה שיקרה כי זה אינטרס של הקב"ה, ככתוב: [כא] ה' חָפֵץ, לְמַעַן צִדְקוֹ; יַגְדִּיל תּוֹרָה, וְיַאְדִּיר.