פרשת השבוע 'בלק' מספרת לנו על אירועים שהתחוללו מאחורי הקלעים. אירועים שאמנם התייחסו אלינו אבל לא הייתה לנו שום מעורבות בהם ובזמן אמת אפילו לא ידענו על קיומם. בני ישראל כבר לקראת סוף המסע, קרובים מאוד לארץ הנכספת ובינתיים הם חונים בעבר המזרחי של הירדן. שם בין השאר חי עם שנקרא 'מואב' שבלק הוא המלך שלו, והקירבה של בני ישראל לארצו מלחיצה אותו. הוא משער שכוחו הצבאי אינו מספיק כדי לאלצם להתרחק מארצו והוא מנסה דרך חלופית, להרחיק אותם באמצעים מיסטיים שיעניקו חיזוק לכוח הפיזי (במדבר כב): [ה] וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל-בִּלְעָם בֶּן-בְּעֹר, פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל-הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי-עַמּוֹ--לִקְרֹא-לוֹ: לֵאמֹר, הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת-עֵין הָאָרֶץ, וְהוּא יֹשֵׁב, מִמֻּלִי.
מאירועים קודמים הוא הכיר את בלעם כמי שיש לו כוחות רוחניים וביקש ממנו שיפעיל את כוחותיו לטובתו. [ו] וְעַתָּה לְכָה-נָּא אָרָה-לִּי אֶת-הָעָם הַזֶּה, כִּי-עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי--אוּלַי אוּכַל נַכֶּה-בּוֹ, וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן-הָאָרֶץ: כִּי יָדַעְתִּי, אֵת אֲשֶׁר-תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ, וַאֲשֶׁר תָּאֹר, יוּאָר. אבל בלעם מבהיר לשליחי בלק כי אינו עומד לגמרי ברשות עצמו, שיש לו בעל בית המציב לו גבולות: [ח] וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, לִינוּ פֹה הַלַּיְלָה, וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם דָּבָר, כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֵלָי; וַיֵּשְׁבוּ שָׂרֵי-מוֹאָב, עִם-בִּלְעָם. ואמנם בלילה מתגלה אליו ה': [יב] וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים אֶל-בִּלְעָם, לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם; לֹא תָאֹר אֶת-הָעָם, כִּי בָרוּךְ הוּא. השליחים חוזרים אל בלק עם הדיווח המצער אבל הוא מנסה שוב: [טו] וַיֹּסֶף עוֹד, בָּלָק, שְׁלֹחַ שָׂרִים, רַבִּים וְנִכְבָּדִים מֵאֵלֶּה.
הפעם בלעם מקבל אישור להתלוות אל שליחי בלק קוּם לֵךְ אִתָּם; אבל תוך הגבלה ברורה: וְאַךְ, אֶת-הַדָּבָר אֲשֶׁר-אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ--אֹתוֹ תַעֲשֶׂה. בלעם מתלהב ורואים את זה בהתנהגות החריגה שלו, הוא לא מפעיל משרתים שעלולים למשוך זמן אלא מזדרז להתארגן בעצמו: [כא] וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר, וַיַּחֲבֹשׁ אֶת-אֲתֹנוֹ; וַיֵּלֶךְ, עִם-שָׂרֵי מוֹאָב. וכאן מתחוללת תפנית: [כב] וַיִּחַר-אַף אֱלֹקִים, כִּי-הוֹלֵךְ הוּא, וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ ה' בַּדֶּרֶךְ, לְשָׂטָן לוֹ; וְהוּא רֹכֵב עַל-אֲתֹנוֹ, וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ. לכאורה זה מוזר, אחרי שאישר לו ללכת איתם מדוע הוא כועס עליו? אלא שההתלהבות של בלעם מלמדת שלא רק שלא הפנים את ההגבלה שהוטלה עליו, לֹא תָאֹר אֶת-הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא, אלא עוד זאת שחשב כי יצליח להגניב קללות בלי שאלוקים ירגיש כביכול.
להתנער מדרכו של בלעם
כאמור, בזמן אמת לעם ישראל לא היה שום מושג מה זוממים השכנים. הפחד של בלק מפני בני ישראל היה מובן, זה היה לאחר שכבשו את ארצות סיחון ועוג החזקים והוא פחד על עצמו ועל ארצו, אבל מה היה העניין של בלעם, מדוע הוא רצה כל כך לקלל את ישראל? בפועל הוא לא הצליח לקלל, ה' אילץ אותו לברך במקום הקללות שתיכנן, אבל חז"ל אומרים לנו שמתוך ברכותיו אנחנו מבינים מה היו הקללות שהכין לנו. הנה הברכות הראשונות (פרק כג): [ח] מָה אֶקֹּב, לֹא קַבֹּה אֵל; וּמָה אֶזְעֹם, לֹא זָעַם ה'. [ט] כִּי-מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ, וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ: הֶן-עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן, וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב. [י] מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב, וּמִסְפָּר אֶת-רֹבַע יִשְׂרָאֵל; תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים, וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ.
בדרך כלל קבוצת אנשים מוגדרת כעם על-ידי טריטוריה משותפת, שפה, תרבות וכדומה, ולפרט אין שום מניעה לפרוש מעם אחד ולהצטרף לעם שני. והנה הוא רואה קבוצת אנשים שהיו עבדים במצרים והם עם למרות שעדיין אין להם חבל ארץ משותף. אין זאת אלא מפני שהשורשים שלהם עמוקים מאוד, מֵרֹאשׁ צֻרִים אלו האבות, אומרים חז"ל ומובא ברש"י, וּמִגְּבָעוֹת אלו האימהות. אבל כאשר אלה השורשים זה מחייב, הֶן-עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן, ועם זה קשה לו מאוד שכן הוא על לאומי, אינו מאמין בלאומיות, טוען שכולם שווים ולכן הוא משכיר את שירותיו לכל המרבה במחיר שכן אין לו קשר רגשי לעם כלשהו. אבל יש לו רגש שלילי מאוד כלפי העם הזה שמיוחד בלבדיותו.
כי בלעם זה נוטריקון 'בלא עם'. אין לו בעיה עקרונית עם מואב או עם מדין כי הרי אין להם בעיה להחליף לאום. יש לו בעיה עם עם ישראל שהוא 'עָם לְבָדָד' ובכך למעשה הוא מתווה את דרך הלאומיות לעמים כולם. את הייחודיות הלאומית הזאת הוא ביקש לבטל בקללות שתיכנן. כשלא הצליח לו, הוא פנה לכיוון המעשי ויעץ לבלק לשלוח אל בני ישראל את בנות מואב כך שיתפתו להתחבר איתן ועל-ידי זה יפרצו את גבולות הלבד שלהם. הוא היה בטוח שבכך יגרום פגיעה קשה לעם ישראל וצדק.
השקפת העולם של בלעם לא חלפה מן העולם, היא חיה ובועטת גם אצלנו למרבה הצער. הגיע הזמן שנבין בפני מה אנחנו עומדים, מהי ההתמודדות האמיתית שלנו, נתנער מדרכו של בלעם ונשוב לשורשים העמוקים שלנו, לדרכו של משה רבנו.