לתוכניות הכוללות את כל שטחי הציבור בתחום הרשות נותן החוק פטור מחובת פרסום באמצעות שלט במקרקעין. וכך דווקא על תוכניות אלו, שהשפעתן על הציבור עצומה, הציבור אינו יודע עד כשכבר מאוחר מדי. וזאת, כאמור, גם להעדר המסוימות של התוכניות עצמן.
אמנם יש רשויות מקומיות שעורכות הליכי שיתוף ציבור לפני הפקדת התוכנית, אולם מדובר בהליך וולונטרי שאינו מוסדר בחקיקה. החוק מחייב פרסום להתנגדויות לאחר קבלת אישור על הפקדה, וכך יוצא שמטרת הפרסום מוחמצת דווקא בתוכניות רחבות היקף.
בהקשר זה נפנה לפסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב (עת"מ 27564-06-21), אשר דן בעתירה שהגישו תושבים נגד עיריית תל אביב. זו מבקשת, מכוחה של תוכנית צ', להקים מבנה ציבורי רב-ממדים במקום מבנה חד-קומתי צנוע וגינה ציבורית ששירתה את תושבי השכונה. השכנים טענו, כי היה על העירייה להיוועץ עימם ולערוך שימוע לפני אישור תוכנית עיצוב ומתן היתר בנייה.
בית המשפט דחה את העתירה בקובעו, שלא קיימת להם זכות שימוע כלל, וכי תוכנית צ' אושרה כדין. בית המשפט עמד על כך שאמנם עיריית תל אביב נוהגת לקיים "נוהל שיתוף ציבור" לתוכניות שונות שהיא מקדמת, אולם ההליך אינו מחויב על-פי דין ויש לעירייה שיקול דעת נרחב אם לבצעו ובאיזה אופן; הליך וולונטרי זה רלוונטי רק לפני הפקדת תוכנית ולא לאחר אישורה.
למסקנה דומה הגיעה ועדת ערר תל אביב (ערר 1181-12-20) אשר דחתה ערר שהגישו תושבים שגרים בסמיכות לבית ספר נגד הקמת קריה לימודית ותוספת מבנים. הם טענו, כי היקף הבינוי המבוקש הוא בעל השפעות סביבתיות חמורות ופוגע בערך המקרקעין ועדת הערר קבעה, כי בקשת ההיתר תואמת להוראות תוכנית צ' אשר ניתן להוציא מכוחה היתרים.
לעמדתנו, החשיבות והמהות של אותן תוכניות, אשר יש בהן כדי לשנות באופן דרמטי את המציאות התכנונית בעיר, מחייבות חשיבה מעמיקה להסדרה בחקיקה של מנגנון אשר יבטיח את מעורבות הציבור בהליך התכנוני. יש להטיל חובת פרסום מוגברת על מוסד התכנון והעירייה בכדי ששיתוף הציבור יתבצע באופן הראוי ביותר ויאפשר לו לכלכל את צעדיו, כשבהתאם אף נדרש להרחיב את המועדים להגשת התנגדויות.
בנוסף, עקב מצב זה מתבקש, כי המועד להגשת תביעת פיצויים מכוחן של אותן תוכניות יחל להימנות ממועד הגשת הבקשה להיתר אשר הופכת את הפגיעה לקונקרטית ומסוימת. זאת, בדומה לפגיעה הנגרמת מאישור בקשת היתר לפי תמ"א 38 או הקמת אנטנה סלולרית לפי תמ"א 36, כשבמקרים אלו נפסק, כי מועד הפגיעה חל ממועד אישור הבקשה להיתר (בר"מ 1560-13), ולא ממועד אישור התוכנית. לחלופין להאריך את המועד הקבוע בסעיף 197 לחוק, העומד על שלוש שנים בלבד, מועד קצר שאין בו די, זאת בעוד הפגיעה הכלכלית פעמים רבות נודעת שנים רבות לאחר חלוף המועד הקבוע בדין.
יובהר, כי אין הכוונה להתנגד באופן גורף לתוכניות שטחי ציבור רחבות החלות על כל מרחב העיר אשר יש בהן תועלת ציבורית. אולם לעמדתנו נדרש מהמחוקק ומגופי התכנון לבצע חשיבה מעמיקה בדבר הכלים והמנגנונים שיש לקבוע בחוק ביחס לאותן תוכניות, וזאת כדי למנוע פגיעה בציבור, דבר אשר עומד סתירה למטרה הגלומה בהן.