רן אוחנה בן ה-24 מתגורר בבית הוריו בשדרות. בשעת בוקר לפני שלוש שנים, הוא יצא מן הבית בדרכו לעבודתו בחנות בקניון שבעיר. אוחנה נהג ברכבו של אביו, ולחוסר מזלו לאחר 100 מטר בלבד היה מעורב בתאונת דרכים קלה. אחיו הגיע למקום תוך חמש דקות והזמין ניידת משטרה. השוטרים ביקשו מאוחנה את רישיון הנהיגה, אך התברר שהוא הותיר אותו בביתו. השוטרים התירו לו לחזור הביתה כדי להביא את הרישיון, ואז התרחש האירוע שהפך את המקרה הפשוט הזה לתביעת עבודה. כאשר הגיע אוחנה לבית הוריו, הוא גילה שהבית נעול ושאת המפתחות השאיר ברכב. במקום לחזור את אותם 100 המטרים לרכב ולהביא את המפתח, הוא החליט להיכנס לבית דרך חלון המקלחת. אוחנה הציב שידה ליד החלון, שגובהו 1.7 מטר, וטיפס. אך כאשר חלק גופו העליון כבר היה בתוך האמבטיה, הוא איבד את שיווי משקלו, נפל לאחור ונחבל בגבו ובראשו. תאונת הדרכים הקלה הפכה לפגיעה בראש ובעמוד השדרה, אשר חייבה אשפוז של עשרה ימים. אוחנה תבע מן הביטוח הלאומי פיצוי - לא על תאונת הדרכים שללא ספק הייתה בדרכו לעבודה (ואשר בה לא נפגע פיזית), אלא על הנפילה מן החלון. האם מדובר בחלק מן הדרך לעבודה, ואזי הוא זכאי לפיצוי, או בסטייה מהותית מן הדרך השוללת את הפיצוי? שופטת הדין האיזורי לעבודה בבאר שבע, רחל גרוס, דחתה את תביעתו של אוחנה (31.5.23) - אך מנימוק אחר. היא אומרת: "אין חולק כי התאונה התרחשה כאשר התובע היה בתוך חצר ביתו המגודרת, בזמן שהוא טיפס על חלון הבית. במצב זה, התובע היה אדון לעצמו והייתה לו שליטה מלאה על הסיכונים שבסביבתו. על כן, לא ניתן לראות את התאונה כנובעת מ'סיכוני הדרך'. ויובהר, מרגע שהתובע נכנס בחזרה למעונו הפרטי, הרי שהוא בעל השליטה בסיכוני המקום ושוב, אין המדובר בסיכוני הדרך" הפסיקה מלמדת בבירור, ממשיכה גרוס, כי מבוטח אינו זכאי לפיצוי כאשר הוא שולט בגורם הסיכון שהוביל לתאונה. מטרתו של מבחן זה אינה רק לקבוע היכן פיזית היה התובע בעת שהתרחשה התאונה, אלא גם להוציא מן הזכאות לפיצוי תאונות המתרחשות בביתו של המבוטח, שם הוא שולט בסיכונים. לכן, אין זה משנה האם מדובר באירוע המתרחש לפני שהמבוטח יוצא מביתו לעבודה, או שמא - כמו במקרה הנוכחי - כאשר הוא שב אליו באמצע הדרך מסיבה כלשהי. גרוס הוסיפה, שלא ניתן לקבל את טענתו של אוחנה לפיה במקרה זה ביתו היה "זירת התאונה" ולא ביתו: זוהי פיקציה שאינה עולה בקנה אחד עם הפסיקה, ובפרט עם המבחן של "סיכוני הדרך". והיא מסכמת: "משהתובע נפגע מסיכון שלקח על עצמו בתחום ביתו הפרטי ולא מ'סיכוני הדרך', הרי שאין המדובר ב'תאונה בדרך לעבודה'". המסקנה: לא כל תאונה בזמן העבודה יכולה להיות מוגדרת כתאונת עבודה, וגם לא כדאי להיכנס לבית דרך החלון.