תשאלו את שר המשפטים לשעבר טומי לפיד: "איך אתה מגדיר את עצמך", והתשובה שתקבלו: "אני דמוקרט נאור וליבראלי". קחו אלף אנשים, תנו להם רשימה עם אלף שמות, כשטומי לפיד הוא אחד מהם, ותשאלו: מי מתוך רשימת האלף, הכי גזען בעיניך? אין לי ספק שהתשובה תהיה טומי לפיד. ואם תשאירו שורה ריקה בשאלון, יהיו שיוסיפו: "גס רוח", "אנטישמי" וכו' (שר החוץ לשעבר סילבן שלום, הטיח בפרצופו באחת מישיבות הממשלה את הכינוי "אנטישמי" (מעריב / 28.6.04).
אני לא חושב שהוא אנטישמי, ובהחלט אני מקבל בהבנה את זעמו למשמע הכינוי הזה. ולמרות זאת, אין לי ספק שהנאורות של לפיד מכילה בתוכה שנאת חרדים. מעולם לא שמעתי אותו זועם על המשתמטים השמאלנים שעוברים על חוק גיוס חובה. צריך להזכיר לו, שלחרדים ולערבים יש פטור על-פי חוק. אם השתמטות החרדים (והערבים) באמת הפריעה לו, היה צריך כשר משפטים, לעשות לשינוי החוק.
וכמו שהנאורות שלו מכילה שנאת חרדים, הדמוקרטיות שהוא מתהדר בה, מכילה סימן שאלה ענק. בפעם הראשונה שהקלפי במועצת שינוי הנפיקה תוצאה שלא מצאה חן בעיניו, החליט הדמוקרט לפיד שהוא לא מוכן להרכין את ראשו מול פסיקת הבוחר - ופרש. וכך הגיעה לסיומה קריירה מזהירה של דיקטאטור קטן, שהתרפס לרגליו של דיקטאטור גדול, ושהצליח בקוצר הראות שלו, למחוק מפלגה עתירת מזומנים, עם 15 מנדטים.
עכשיו אתם שואלים, מה פתאום אני מעלה מהאוב כלב שמירה מזדקן, שמביא איתו לאולפן של דן מרגלית את עברו המתלהם? שימו לב איזה הגדרה הייתה לאבא של יאיר, לגבי השורה התחתונה של המלחמה הזו (אתם יושבים??): "היה כאן, הישג מדיני עצום" (מועצת התחמנים" / 19.8.06).
אני חוזר: "היה כאן, הישג מדיני עצום"! אתם הבנתם את זה? לא ידעתי אם לצחוק או ללגלג. קביעה כזו, מול מצלמות הטלוויזיה, הוא לא היה מעז להשמיע באוזני בנו יאיר. רק תחושה חזקה, שצופי התוכנית דבילים מושלמים, היא שהדריכה אותו בטרם השמיע את דברי ההבל האלה. ולמה הקביעה הזו?
החבר שלו, האתרוג הפגום אהוד אולמרט, חש שהאדמה זעה מתחת כורסתו. ועוד בטרם תתקבע בתודעת המונים הדעה, שהמלך עירום, הזמין את עצמו מר לפיד לאולפנים, כדי לספר לנו שאין הצדקה אובייקטיבית לדכדוך, שהרי התוצאה של המלחמה שניהל ידידו היא: "הישג מדיני עצום"! עובדה, כל הפרשנים תמימי דעים שהסיבוב הבא בדרך. אם מלחמה שמסתיימת בתחושה שהסיבוב הבא בדרך, זה לא "הישג מדיני עצום"- אז אני לא יודע, "הישג מדיני עצום" - מהו!
גם אולמרט בטוח שמדובר ב"הישג מדיני עצום", אלא שהוא ניסח זאת אחרת: "הישגי המלחמה הזו, שינו את המזרח התיכון", כך אמר. ואלמלא הצניעות הידועה שלו, הוא היה מתעקש על הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית, כדי שהיא - שנהנית מאמון הציבור - תפרסם דוח שבו יש התייחסות לאותו "הישג מדיני עצום".
אני מנסה לחבר את העובדות, ו... מה אני אגיד לכם - משהו לא מסתדר לי. ראש הממשלה, שכידוע ניחן בטיימינג נדיר, אמר בזמן שחיילי צהל מחרפים את נפשם, ש- הניצחון שלכם לא יהיה לשווא. בזכותו, אנחנו נעקור מבתיהם עוד עשרות אלפי יהודים. או בלשונו: "הניצחון יזרז את ההתכנסות".
אילו הייתי צריך לנסח את זה למודעה, זה היה יוצא בערך כך: "היכונו! לאור ההצלחה האדירה של תוכנית ההינתקות, בקרוב, עם סיום כתישת האויב, נפצה את הלוחמים בהצגה חדשה: ההתכנסות! בבימויו של גדול הבמאים, מי שהמציא את "פופאי", אבי המשתמטים: אהוד אולמרט. האוסקר בדרך!! סליחה, פרס נובל לשלום- בדרך!
שמעתי, קראתי, וכססתי ציפורניים. למי יש סבלנות לחכות עד לאחר הניצחון? ואם חלילה הניצחון הזה שאולמרט הבטיח, יידחה את בואו בכמה חודשים, מה, נראה עוד פעם את ההצגה "ההתפכחות"?
אשר יגורתי, בא לי. מי שקרא את הארץ מיום שישי האחרון (18.8.06), הבין, שבאישון לילה תוכנית ההתכנסות נקברה קבורת חמור. המסקנה מבצבצת מעצמה: ניצחון לא היה כאן. ולמענם של המדוכדכים שיגר את עצמו טומי לפיד לאולפנים, כדי לנחם: בכל זאת - "היה כאן, הישג מדיני עצום"!
