באנו למילואים חשבנו עושים חיים... הרבה סימפטיה, תום לב ורצון פטריוטי כן, היה בתחילת המחאה של אנשי המילואים, שחזרו משדה הקרב. במיוחד לאחר שהפגינו מוטיבציה גבוהה, רצון עז, הקרבה, חיילות גבוהה, השגת המטרות שהציבו בפניהם, תוך גילוי עוז רוח וביצוע גבוה.
טענותיהם הצודקות על אי הכנה וכשירות מבצעית, הינן ראויות ובמקומן. הטענות על חוסר בציוד בסיסי, יעיל ותקין, כמו שכפ"צים, ציוד לראיית לילה, מודיעין לקוי, מפות ישנות ותצ"א מיושן, לוגיסטיקה - ביגוד אוכל, מים, מטרות לא ברורות, טרטור בפקודות ובלחימה מבצעית, מרגיזות ביותר, אך נראה שרוב הנושאים האלה - לא עוברים את רמת פיקוד הצפון.
יש לציין, שדוח מבקר המדינה, שבדק את מוכנות העורף והימ"חים בצפון, שנעשה ע"י המבקר הקודם השופט אליעזר גולדברג, חשף ליקויים רבים, בדיוק באותם המקומות עליהם הצביעו המילואימניקים - אבל כנראה שהרבה לא נעשה מאז הדוח, שהתחיל להחליד.
הטענה שקיצוץ בתקציב הביטחון הוא גורם מרכזי בתחום זה, לא נכונה, לא צודקת, וגם אם היתה לו השפעה, אסור היה לגורמים המחליטים דאז, שר ביטחון, רמטכ"ל, ראש אגף לוגיסטיקה (שאול מופז, בוגי יעלון), להפסיק להתריע, לאיים, לבצע וגם לאיים בהתפטרות ככלי קיצוני אם היתר לא היה עוזר.
את הנושא הזה, יש לחקור ביסודיות ובמהירות, אך לכך אין צורך בוועדת חקירה ממלכתית. מה שנחוץ למדינה, לצה"ל ולמערכת הביטחון - ועדת חקירה מקצועית, בראשות רמטכ"ל לשעבר כמו דן שומרון, אלופים כמו יוסי פלד, בן אליהו, בן-נון, פרופ' בן אליהו, אלוף שגיא, מומחה ללוגיסטיקה ודמויות מרכזיות נוסח אלה שהוזכרו.
ועדת חקירה ממלכתית על כל הנושאים הרבים, רק תמוסס את החקירה, "תמזמז" את הנושאים, התקשרות ועורכי הדין יחגגו, ותוצאות סופיות יהיו אנמיות.
את תפקוד והכנת העורף ואת מה שלא נעשה, צריך לחקור מבקר המדינה על אנשיו המקצועיים, ולתת למסקנותיו גיבוי ושיניים. מבקר המדינה, הוא עצמאי לא כפוף לממשלה, גוף אובייקטיבי אי-פוליטי וכפוף לכנסת.
מה שנחוץ זה ועדת חקירה ממשלתית או ממלכתית עם מנדט מצומצם אך סמכויות רחבות לאורך ולעומק - בנושא מרכזי אחד - תפקוד הממשלה, ראש הממשלה, דרך קבלת ההחלטות (השפעות מבחוץ - ארה"ב, קהילייה אירופית או פנימיות פוליטיות מפלגתיות) - והקשר והתיאום בין הממשלה לרמטכ"ל וצה"ל. אם הוועדה תתרכז בנושאים ספציפיים אלה - תשיג מהירות, יעילות ותוצאות מהירות.
נכון אמר פרשן הטלוויזיה, אמנון אברמוביץ, כי לאולמרט - עדיף ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את כל הנושאים. זה ישתיק את המחאה הציבורית, כמעט כליל, זה ייתן לו הרבה זמן ואורך נשימה פוליטי והתוצאות - אלוהים גדול. מי שיפסיד, זאת המערכת שתיכנס לסטגנציה, כיסוי תחת, התייעצות עורכי דין ויועצים וכו'.
כפי שהוכח כבר בעבר, כאשר מציגים לצורך מחאה רשימה מכובדת של מוחים ומבקרים על שלל דרגותיהם, אפשר להציג רשימה נגדית עם שלל כוכבים מכובדים והרבה דרגות להבעת דעה אחרת.
התייצבות למחאה לפי חטיבות וגדודים, על מפקדים בהווה ובעבר תוך ציון דרגותיהם, היא לא ראויה, יש בה פגם מובנה ומריחה לא טוב מבחינה דמוקרטית, תוך רמיזה אולי לא מתוכננת ובתום לב - לאזהרה של "פוטש" צבאי. אם כל העם צבא - ורובו אנשי מילואים, אין צורך בנפנוף דרגות ויחידות, מספיק בהתייצבות אזרחית מוצדקת ראויה ומכובדת.
הטענה של קבוצת אנשי מילואים - תוך דרישה אולטימטיבית להתפטרות הטריאומווירט: אולמרט, פרץ וחלוץ, היא יותר מאשר נאיבית, לא נכונה וכמעט לא בת ביצוע. נתחיל בכך, שאין לנו מסורת מובנית של התפטרות מנהיגים במקרים של כשלים, טעויות ולקיחת אחריות מיניסטריאלית.
נוסיף לכך את הנימוק שמדובר בפוליטיקה ופוליטיקאים, שהדרך הדמוקרטית הראויה הטובה והיעילה היא להדיחם, ע"י לחץ ציבורי חוצה גבולות של מפלגות ואינטרסים ובמיוחד ע"י בחירות ובקלפי. מאידך התקשרות, גופים ואנשי ציבור, פוליטיקאים ואנשי מילואים, שחושבים אולי אחרת, לא משמיעים את קולם באומץ ובתדירות המתבקשת, כדי להצביע ולהדגיש גם את הפן של ההישגים וההצלחה. וגם אם לא היתה הכרעה מוחצת, כמו שהתרגלנו במלחמות הגדולות הקודמות, אסור להתעלם מההישגים של מלחמת לבנון 2 - והם לא מועטים וחשובים.
מועצת הביטחון הצביעה 15:0 לטובת הפסקת אש - תוך הצדקת המהלך ההתקפי הישראלי לראשונה מאז 1948 - והכנסת סעיף במבוא על החזרת השבויים - והטלת אמברגו על משלוחי נשק לחיזבאללה. דרום לבנון הוחזרה בעזרת צה"ל והצלחותיו לזרועות ממשלת לבנון, אחרי 35 שנה וברור שגם החטופים ישובו הביתה מלבנון ומעזה.
החיזבאללה יחזור לדרום לבנון, כי החיזבאללה זה שיעים שגרים בדרום, אבל הם לא יסתובבו עם נשק ובנדנות צבעוניות על הראש ולא לאורך הגבול עם ישראל ולא יבנו ויאיישו מוצבים ויתגרו בחיילי צה"ל.
הנזק לרובע דאחייה - מעוז החיזבאללה בבירות ובכל ערי וכפרי דרום לבנון על תשתיותיו, הוא גדול ורב - ונמדד במיליארדי דולרים.
גם לפני שנסראללה וסגנו הופיעו בתקשורת והודו בטעותם וביקשו סליחה מהעם הלבנוני על ההרס וההרג שגרמו - היה ברור, למתבונן מהצד שהם עשו את טעות חייהם.
אין זה חשוב, מבחינתנו, אם הסליחה והמחילה הם תרגיל פנימי לבנוני, עבור החיזבאללה, כדי שלא לאבד שליטה ותמיכה פוליטית, אבל ברור שאכן יש הרבה אמת בסיכום שעשה נסראללה שהצהיר שלא האמין שישראל "תשתגע" - אחרי חטיפת שני החיילים.
האו"ם שולח כוח בינלאומי מתוגבר שיתפרס בדרום, גם אם לא יעשה הרבה, יש חשיבות פסיכולוגית ופוליטית למהלך. לכן, אני ממליץ לכל נביאי הזעם וההרס, מבין העיתונאים הפרשנים והפוליטיקאים, לקחת אוויר, להירגע, לנשום אוויר פסגות, ולראות את המציאות שנוצרה באור אחר, גם את הצללים וגם את האורות ובמיוחד את הפן החיובי. כוח ההרתעה של ישראל לא נפגע ולא נחלש - והראיה שאסד בדמשק פחד אפילו להתעטש בזמן המלחמה, שישראל לא תגיב. כל איומיו ונאומיו שווים כקליפת השום, מאחר שהוא די מפוחד, מהפיכה פנימית בסוריה, בכל מקרה של זעזוע פוליטי או צבאי.
לדעתי, הסיסמה שהחלו בה "אנחנו ננצח" הוכיחה את עצמה בשקלול הכולל, אולי לא כפי שרצו וציפו, אך צריך לקבל את הטוב שבמצוי. העובדה שאולמרט בחר בדרך של שלוש בדיקות נפרדות ועצמאיות של מלחמת לבנון 2, היא ראויה ומבטיחה מהירות ויעילות. הוויכוח נשאר לגבי בדיקת תפקוד הממשלה והתיאום עם צהל - האם ראוי וצריך וועדה ממלכתית.
גם ועדה ממשלתית/ציבורית, יכולה וחייבת לבדוק לעומק, להסיק מסקנות ולהמליץ - ולא נראה לי מצב שבו שר או אלוף בצה"ל יקרא להופיע בפני הוועדה ויסרב. אבל בלחץ ציבורי, בממשלה ובכנסת - יתכן ויהיה מקום לוועדה ממלכתית, ועדיין לא מאוחר לכך.
