שלום אדוני הנשיא,
אדוני הנשיא, נראה שמבחינה ציבורית אין לך מנוס אלא לעבור בדיקת פוליגרף שתתמקד בשאלה עובדתית אחת פשוטה, האם קיימת יחסים אינטימיים עם מי שמכונה מתלוננת א'.
עורכי דינך המלומדים יועציך ומקורביך, טוענים, פה אחד, ש"חזקת החפות" חלה גם עליך, אדוני הנשיא, ושבדיקת פוליגרף אינה אמינה ואיננה יכולה לשמש כראיה בהליך משפטי. מבחינה משפטית הצדק עמם. אני מוכן להניח, שבכל הקשור להליכים משפטיים, עורכי דינך הם מהטובים בשוק.
אך אדוני הנשיא, האתגר הניצב בפניך אינו רק במישור המשפטי, אלא ואולי בעיקר במישור המכונה ציבורי. ראוי שאדוני לא ישכח שעל ראשו מונחים, לפחות, שני כובעים, האחד כובעו של האזרח משה קצב, השני - כובעו של הנשיא.
אל לו לאדוני לטשטש את ההבחנה בין זכויותיו וחובותיו של האזרח משה קצב, לבין אלו של בעל המשרה הציבורית הרמה ביותר במדינת ישראל.
אל לו לאדוני לטשטש את ההבחנה בין המערכות הנורמטיביות החלות עליו כאזרח משה קצב לבין אלו הנדרשות ממנו, גם אם הם לא כתובות עלי ספר, מהרגע שביקש לחבוש על ראשו את כובע הנשיא.
פנייתי אליך אינה במישור המשפטי, כל כולה במישור הציבורי. אדוני, זכויותיו של האזרח משה קצב דומות וזהות לזכויותיו של כל אזרח אחר, מכאן שחזקת החפות חלה עליו ללא עוררין. אך לא כך הדבר כשעסקינן בזכויותיו של הנשיא.
ניתן לעשות אנלוגיה מזכות השתיקה - מצופה שאיש ציבור לא יסתמך על אותה זכות. יתר על כן, דיני הראיות במישור הציבורי אינם דומים במאומה לדיני הראיות במישור המשפטי. ודאי אדוני זוכר שהיו מקרים שפלוני נמצא אשם בהליך משפטי וזכאי במישור הציבורי או להיפך.
חזקת החפות העומדת לכל אזרח רגיל אינה זהה לחזקת החפות החלה על נושאי משרות ותפקידים מסוימים בשירות הציבורי, בהליכים שאינם משפטיים.
על-מנת להגן על השירות הציבורי מפני כל מיני מרעין בישין, הוחלט על מעין גבול דמיוני הקובע שבכל התפקידים והמצבים הנמצאים מעברו, לא חלה חזקת החפות הרגילה.
כך למשל, ממלאי תפקידים מסוימים במערכת הביטחון נדרשים מדי פעם להוכיח את "חפותם" למרות שאין נגדם דבר וחצי דבר, קל וחומר כשמועלה נגדם חשד כלשהו.
השיטה הנהוגה והמקובלת להוכחת החפות ו/או אימות/בירור העובדות הינה באמצעות בדיקת פוליגרף. ודאי זכור לאדוני הדיון הציבורי שנערך, בזמנו, סביב התנגדותו של מר רובינשטיין (כתוארו אז) להוכיח את "חפותו" ע"י בדיקת פוליגרף, כתנאי לקבלת משרת היועמ"ש - בסופו של יום מר רובינשטיין עבר גם עבר, תרתי משמע, את הבדיקה.
כשקבעו בזמנו את התפקידים והמצבים שיהיו מעברו של אותו גבול דמיוני, איש לא שיער שנשיא יכול להסתבך בפרשה שבה עסקינן. איש לא העלה בדעתו שתהיה סיבה בגינה יצטרך מועמד לנשיאות או הנשיא עצמו לעבור בדיקת פוליגרף. יתכן והמציאות של השנים האחרונות (או הנשיאים האחרונים) תחייב שינוי בחקיקה.
האם הפרשה אליה נקלעת, אדוני הנשיא, מביאה אותך לעברו השני של אותו גבול דמיוני, מקום שבו נפגעת חזקת החפות - לדעתי כן. מה לעשות, אדוני הנשיא, שתלונתה של עובדת המדינה לשעבר, מתלוננת א', הובילה את העם למחלוקת כבדה, סביב השאלה באם אדוני ראוי להמשיך במשרתו כנשיא. ככל שעובר הזמן המחלוקת מתעצמת ופוגעת בכולם - בך, במתלוננת, בנו אזרחי המדינה ובמוסד הנשיאות.
אפשר ולתלונתה של א' אין בסיס וכל טענותיה מצוצות מהאצבע, אך יתכן גם יתכן ובדבריה יש ממש והיא הסנונית הראשונה שמבשרת "המלך הוא עירום".
אדוני הנשיא, אתה טענת שכלל לא קיימת יחסים אינטימיים עם מתלוננת א' - היכן היו יועצך? הטענה דוחקת את כולנו לפינה, עדיף היה לומר שכג'נטלמן אינך מגיב/עונה לשאלות הקשורות בחייך האינטימיים. דרך אגב, נשיא ארה"ב לשעבר מר קלינטון תקע עצמו, בזמנו, לאותה פינה.
ראש הממשלה לשעבר, מר מנחם בגין ז"ל, שבעיני היה ג'נטלמן, התבטא בזמנו כי "לא שואלים ג'נטלמן היכן היה בלילה". נראה שמאז פסו הג'נטלמנים מהעולם, אם כי מדי פעם צץ מתחזה כזה או אחר.
אדוני הנשיא, אין לך להלין אלא על עצמך, אתה הובלת את עצמך ואותנו לכך שהשאלה הבסיסית והקריטית מבחינה ציבורית היא, האם קיימת יחסים אינטימיים כלשהם עם מתלוננת א', השאלה המשנית, אם כי לא פחות חשובה, ההיא איזה כותרת לתת לאותם יחסים.
כאזרח אני נמצא בדילמה למי להאמין. מבחינתי כפות המאזניים מעוינות. כל עוד כפות המאזניים אינן נוטות לטובתך אזי כבודך וכבוד משרתך מוטלים בספק.
אדוני הנשיא, לא לי ולא לאדם אחר מן הישוב ומחוץ לכותלי בית המשפט יש את הכלים לקבוע מי, בפרשה המבזה הזאת, דובר אמת. מותר לי להניח שאדוני, כמו כולם, אינו מצדיקי הדור. אמנם, בילדותי סיפרו לי על ל"ו צדיקים, אך לא זכור לי שבכל מהלך חיי פגשתי מי מהם. איזה עולם - אין בו לא צדיקים ולא ג'נטלמנים, כולנו סתם בשר ודם.
הפועל היוצא מכל האמור לעיל הוא שכדי לקבוע עמדה בעניין אני מוצא לנכון להיעזר במבחן הטעות. מבחן הטעות מציג שתי אפשרויות: הראשונה - להאמין למתלוננת א' ולאחר מכן אולי להתבדות. השנייה - להאמין לכבודו ולאחר מכן אולי להתבדות. השאלה היא, אדוני הנשיא, באיזו אפשרות תהיה הטעות חמורה יותר. על-פי מבחן הטעות, אדוני הנשיא, הנזק יהיה כבד יותר באם אאמין לך ולאחר מכן אתבדה מאשר אם אאמין למתלוננת א' ולאחר מכן אתבדה.
מכאן שמבחינה לוגית עדיף, לדעתי, להאמין למתלוננת א' ולא לאדוני, אלא אם כן ינקוט כבודו בפעולה שתטה את כפות המאזניים לטובתו.
כאמור לעיל, השאלה הקריטית היא שאלה עובדתית פשוטה, האם קיים כבודו יחסים אינטימיים עם מתלוננת א'. תשובה חיובית על אותה שאלה תאלץ את כבודו לוותר על תפקידו כנשיא.
רק באם התשובה לשאלה הבסיסית תהיה חיובית ניתן יהיה לעבור לשלב השני שבו יקבע האם היחסים בין כבודו למתלוננת א' נכנסים לאחת מההגדרות הבאות: רומן שהתפוגג, סתם זיון, מעשה מגונה, הטרדה מינית, בעילה שלא בהסכמה, בעילה אסורה, אונס.
אדוני הנשיא, אני רוצה מאוד להאמין לך, אך על-מנת שזה יקרה אתה צריך לנקוט בצעד כלשהו שיוכיח את חפותך. למיטב אמונתי, בדיקת פוליגרף שתקבע שאדוני דובר אמת, יש בה כדי להטות את כפות המאזניים לטובתו. בסיטואציה אליה נקלענו נראה לי שבדיקת פוליגרף היא הצעד, המתבקש, שבו טמונה האפשרות לסיים את הפרשה במישור הציבורי.
נכון אדוני, בדיקת פוליגרף הינה בדיקה לא נעימה עד כדי מעליבה. מניסיוני האישי אני יכול להעיד על כך, שכן עד צאתי לגמלאות משירות המדינה חוויתי אותה יותר מפעם אחת. וכמוני עוד מאות ואולי אלפי עובדי מדינה.
אם אדוני מדבר אמת הרי אין לו ממה לחשוש. בשירות המדינה מועסקים כמה בודקי פוליגרף מהטובים שיש. מקדמי הביטחון והזהירות שהם נוקטים מונעים כמעט לחלוטין אפשרות לטעות.
עצם הימנעותו של אדוני מלעבור את הבדיקה מעוררת חשש שלאדוני יש מה להסתיר.
אדוני הנשיא, לדעתי, אין לך מנוס אלא ליזום ולבקש בדיקת פוליגרף שתתמקד בשאלה האם קיימת יחסים אינטימיים עם מתלוננת א'.
אך ברצוני להבהיר, לא ניתן לשאול בפוליגרף שאלה הניתנת לפרשנות, יוצא שלא ניתן לשאול את אדוני "האם קיימת יחסים אינטימיים...". כמו שאי אפשר לשאול את ראש הממשלה "האם קיבלת שוחד...".
יש לנסח את השאלה, סביב עניין עובדתי, כך שהתשובה עליה תיתכן רק ב"כן" או ב"לא". מכאן, שהשאלה תנוסח בערך כך: האם ה"מה שמו" של כבודו נפגש עם ה"מה שמו" של מתלוננת א'.
למען הסר ספק - מבחינה גיאוגרפית ה"מה שמו" של כבודו הוא מקום אחד בגופו של אדוני, לעומת זאת ולאור לקחי פרשת קלינטון, ה"מה שמו" של מתלוננת א' הוא לפחות שני מקומות בגופה של המתלוננת.
מובן שאדוני הנשיא יכול להציע כל דרך אחרת שתטה את כפות המאזניים לטובתו.
