הניחו לגבי גזית!

לפני שאנחנו דנים באיש הרדיו גבי גזית, חשוב להבהיר: משלמי האגרה הם אלה שמשלמים את שכרו. מהסיבה הזו, גבי גזית מחויב ל"מסמך נקדי". דהיינו, איפוק והקפדה על איזון פוליטי. מאחר שהוא דעתן עם ברקסים שחוקים, מאזיניו מזהים בנקל את המוטיבציה שלו בשיווק השקפתו הפוליטית השמאלנית. אלה מבין המאזינים שהשקפתם זהה, מרוצים מהאג'נדה שהוא מקדם, ואלה שהשקפתם הפוכה, או שעוברים לתחנה אחרת - שמן הסתם מאויישת ע"י שמאלני אחר- או שמקשיבים ורוטנים. מיעוטם כותבים מכתבי תלונה (סרק, סרק!) למנכ"ל רשות השידור מוטי שקלאר. האגודה ל"זכות הציבור לדעת", אפילו הרחיקה לכת, והגישה עתירה לבג"צ נגד העסקתו של השדרן הפופולארי. העתירה הכילה כמתחייב, פרטים על "מעידות" של השדרן, ובהן: "מתן במה חופשית ליו"ר העבודה עמיר פרץ, בימים (טרם בחירות) בהם השמעת פוליטיקאים היתה אסורה, הבעת זלזול ברב מרדכי אליהו, לגלוג על מפוני גוש קטיף, והשוואת התנהגותם לחיות בספארי בזמן ההינתקות"... גם אם לגלוג על אזרחים נעקרים, הוא לא שיא הרגישות והתבונה, גבי גזית הוא לא הבעיה. בכל זאת: מדובר בשדרן רהוט, מרגיז, שנון, ציני ומרתק. אני מאוד נהנה להקשיב לשעה הראשונה של תוכניתו (את השעה השנייה אני מעדיף להעביר לגל"צ, שם משדרים אברי גלעד ואורי אורבך). אז הוא שמאלני - מה קרה? האם השקפתו הפוליטית היא עילה לסילוקו? התשובה, אסור שתהיה חיובית. מאידך, אין להתעלם מזעמו של ציבור גדול בישראל - כולם משלמי אגרה- לנוכח: השתלטות השמאל על אמצעי התקשורת הציבוריים. כאן הבעיה!!! אם העתירה שהוגשה לבג"צ בעניינו של גזית תיעתר - מה שאני לא מאמין - ובמקומו ישובץ שמאלני אחר: לא עשינו כלום. להיפך, הפסדנו "כלב שמירה" נשכן שיש לו דאגה אובססיבית לבעיות קשישים, נכים, ועוולות חברתיות. העתירה שהגישה האגודה ל"זכות הציבור לדעת", נגד גבי גזית, מיותרת, ובמידה מסוימת פתטית. "מסמך נקדי" כמו חוק הסוביודיצה, הוא "אות מתה" בספר התקנון של רשות השידור. ואני מוסיף - טוב שכך. הניסיון להחיות את האותיות המתות, כמוהו כסירוס העיתונאים. מה זה כאן, "חזון האותיות היבשות"?! שידברו חופשי. שדרן משולל/משולח רסן, הרבה יותר מרתק ממקבילו המאופק. המאבק של האגודה ל"זכות הציבור לדעת", צריך להתמקד על חלוקה שווה של שעות שידור. שעתיים גבי גזית השמאלני, ואחריו, שעתיים של שדרן הידוע כבעל השקפה פטריוטית (למשל, דודו אלהרר שמשדר שעה אחת בלבד בשבוע, בגל"צ). ואם יש 24 שעות שידור ביממה, צריך לחלק אותן חצי חצי. ככה גם בטלוויזיה (הערוץ הראשון). רק חלוקה שווה של זמן השידור הציבורי, בין ימין לשמאל, תרגיע, ותחזיר את אמון הציבור בתקשורת. ועד אז, רוב הציבור הימני לא יאמין לתקשורת, ורוב כלבי השמירה ימשיכו לנבוח עליהם - נביחות בוז...