כל הסיפור החל לא מגינות ציבוריות כאלה ואחרות, אלא מפארקים גדולים, שהחלו לשמש כאתר בילוי לקבוצות מאורגנות של מטיילים. לפארק הלאומי ברמת-גן, לדוגמא, יש ימים בהם מגיעים אוטובוסים רבים עמוסי מטיילים המבלים שם את יומם, ומשאירים אחריהם כמויות עצומות של זבל.
הפארק הלאומי ברמת-גן, כמו פארק רעננה ופארקים אחרים, הוקם ומתוחזק מתקציב העיר, כלומר מכספי תושבי העיר. מה פסול בכך שמבקר שאינו תושב העיר ישלם את עלות השימוש בפארק? מדוע עלי, כתושב רמת-גן, לשלם בעבור הבילוי של אחרים?
מדוע אין החוק פוטר גם מתשלום כניסה לשמורות טבע, לפי אותו הגיון בדיוק? אין מדובר ב-"זכות לגישה חופשית אל המרחב הציבורי הפתוח" ברחוב. מדובר בשימוש במרחב קטן ומוגדר שהקמתו ותחזוקתו עולים כסף רב, שאותו משלמים תושבי העיר דרך הארנונה, ומבקרים מחוץ לעיר, שיואילו וישתתפו גם הם.
נכתב בהסבר: "הזכות ליהנות מפעילויות בסיסיות של פנאי ונופש בגנים ציבוריים, שאינן בגדר אטרקציה תפעולית כזו או אחרת - פיקניק על מדשאות בגנים הציבוריים, משחק כדור עם ילד, טיול בשבילי אופניים ועוד - הינה זכות יסודית ואלמנטרית, שעל כל רשות להעניקה בתחומיה לכל אדם, ללא תשלום, ומבלי לערוך הלכה למעשה סלקציה ממונית בין תושב העיר לבין תושב חוץ המבקר בה".
זאת קביעה שאין לה כל יסוד. על כל רשות לפעול בשליחות ולמען תושביה. מנין נולדה החובה לדאוג לכלל אזרחי המדינה? אם מתקיימת החובה "לכל אדם, ללא תשלום" הרי שהמימון צריך להגיע ישירות מתקציב המדינה, לא תקציב העיר. יואילו מחברי החוק ויטילו את חובת הקמה ותחזוקה של גנים ציבוריים בערים על ממשלת ישראל.
נעשה שימוש בטיעון פופוליסטי ושקרי: "לערוך הלכה למעשה סלקציה ממונית בין תושב העיר לבין תושב חוץ המבקר בה". אין כל סלקציה מכיוון שתושבי העיר ממנים את הפארק מתשלומי הארנונה. מרגיז במיוחד השימוש במונח סלקציה, מונח בעל קונוטציה שלילית קיצונית, מונח שכנראה תפקידו להכפיש את מי שיתנגד לחוק.
נעשה גם שימוש מטעה במושג "ערבות הדדית". ערבות הדדית ברמת כלל אזרחי המדינה נעשית במסגרת תקציב המדינה ובמימון המיסים הממשלתיים, מס הכנסה, מע"מ וכו'. תשלומי ארנונה עירונית מכסים, בין היתר, מטלות של ערבות הדדית במסגרת תושבי העיר.
הטלת מימון ערבות הדדית של כלל המדינה על כספי ארנונה עירונית זה למעשה הגדלת המיסוי על האזרח. אין זה שונה מהגדלת מס הכנסה בעוד איזה אחוז.
שאלתי: "מדוע הוא חל רק על 'הגינות והגנים הציבוריים ומקומות מרגוע ונופש אחרים בתחומיה של רשות מקומית' ולא על שמורות טבע?"
ואענה: כי יש על מי להטיל את מימון ההוצאה, מה שנקרא סבסוד צולב. מדוע אין החוק חל שמורות טבע? נראה את יוזמי החוק משכנעים את האוצר לממן.