דן חלוץ בהתנהלותו מאז מלחמת לבנון, מוכיח שגם הוא קורץ מאותו החומר הטוב והקשה, שממנו בנויים מנהיגים ומובילים אמיתיים. נחישות, הערכה עצמית גבוהה, יכולת עמידה בלחצים כבדים, תחושת אחריות כבדה, יושרה – יושר פנימי ויושר חיצוני, שקילות מופגנת.
ונשאלת השאלה מאליה: אם כזה האיש וכזה החומר, מה מביא לכך שהוא מתפטר ומודה לכאורה שכשל?
ראשית - כנראה שהחומר הקשה הזה, הכרחי למנהיג טוב, אבל כנראה שאינו מספיק... האם יש בו ריכוזים מספיקים "מהחומרים" החיוביים כמו: פרספקטיבה רחבה דייה, קריאה והבנה נכונות של הנראה, יכולת ניתוח והסקת מסקנות. אומץ לב לקבל את ההחלטה הנכונה, יכולת אבחון וזיהוי אנשים ובחירתם, יכולת להנהיג ולנהל אנשים, וחזון בכמות מספקת, ומזל...
ובתקופתינו ובמצבנו, ריכוזים מינמליים הכרחיים "מהחומרים" הדוחים כמו: קשרים מספקים למושכים בחוטים, לפוליטקאים נכונים או לבעלי השפעה עליהם, למעצבי דעת קהל וכד'. לכאורה את הצלחתו להתמנות לתפקיד ניתן לזקוף גם להיותו מצוייד במספיק מאלה. אך אלה לבדם אינם מספיקים כדי להבטיח את ההצלחה בתפקיד בפרט בעת מבחן.
האיש הזה שכטייס ומפקד, "חונך" למצוא פתרון ראוי לכל מצב, בכל תנאי, מבין שתפקידו המנהיגותי הוא לציית לדרג המדיני, גם כאשר הוא מכיל פוליטיקאים פחות ראויים ובלתי מוערכים... שילוב האילוצים הזה עם התכונות, בעיקר החיוביות האלה, הוא "שאחראי" כנראה לתוצאה של מנהיגותו של חלוץ שהגיע לשיאה בהתפטרותו ובעיתוי שלה. את זה אנסה לברר ולהבהיר בהמשך.
האיש הזה מונה לתפקיד הרגיש ביותר במדינה, ככל הנראה כדי להכין את הצבא להתמודדות עם היעדים החיצוניים והפנימיים. את היעד הפנימי המיידי הוא מילא בהצלחה יתרה. את היעד החיצוני הקשה והרגיש לא פחות, לא ניתן לו די זמן, לא להכין ולא לבצע.
לגורל או ל"מחזאי ההיסטוריה" היו את התוכניות שלהם, והם "חשבו" אחרת...
שרון, הממנה והמיעד שלו, נוטרל ויצא מהתמונה. לפתע נופלים עליו משום מקום, ראש ממשלה ושר ביטחון, שני פוליטיקאים, הפחות צפויים ופחות מוכשרים. ההערכה שלו אליהם נמוכה מאד. ספק אם בכלל ידעו לאיזו משימה ארוכת טווח ורגישה יעד אותו קודמם. האם בכלל יש לו איתם המינימום ההכרחי של שפה משותפת?... והנה צמד "מוצלח" זה מנחית עליו כך לפתע, מלחמה לא מתוכננת. הוא, שכל תפיסת עולמו המקצועי, בנויה על תכנון עד לפרטי הפרטים, נקרא ונדרש עכשיו ומיד לאלתר מלחמה!!!
והנה במבחן האמיתי השני שלו הוא רצף של טעויות וכשלים אישיותיים, שמדרדרים אותו אל שיא הדרמה, היישר אל ההתפטרות:
- הכשל הראשון - הויתור הקריטי על העיקרון של התיכנון והירידה לפרטים, והכניעה לפיתויי האילתור. וחוסר האומץ להתייצב מול הקברניט ולהציג בפניו את המציאות של סכנת האילתור, למנוע או לעכב את ההרפתקה, עד להגדרת יעדים ועד לתכנון מינימלי.
- הכשל השני - ליקוי בראייה ובהבנת הנראה, ומכאן טעות בניתוח ההתפתחויות והתהליך הן בצד האוייב ולא פחות קריטי, בצד שלנו.
- הכשל השלישי - מאחר ולאיש לא הוגדרו יעדים חדשים ע"י הדרג הפוליטי החדש, הוא המשיך להתארגן ליעדים הקיימים. החיזבאללה לא היה ככל הנראה, בעדיפות עליונה. וכשנפלה עליו הנחתת הדרג הפוליטי, הוא לא היה ערוך לעובדה שבקלות דעת כזאת יחליף הדרג הפוליטי את היעדים בעקבות אירוע מקומי. מאחר והוא "חונך" שעליו לתת פתרון ולציית לדרג הזה, ומאחר וככל הנראה הוא לא הכיר מספיק את התוכניות של פיקוד הצפון לגזרת לבנון, הוא לא ידע להעריך אותן נכון בזמן הקצר שהיה לו, והעדיף לסמוך על מה שהכיר וידע, על חיל האוויר, הוא אפשר לפיקוד הצפון לבצע את התוכנית מאוחר מדי ולאט מדי, ובכך תרם את תרומתו לשיבוש וסיבוך של המהלכים.
- הכשל הרביעי - היותו "זאב בודד" "ובמידה רבה "זאב יהיר". כטייס, אומן לקבל החלטות לבד, מנהיג, שאינו אוסף צוות יועצים מינימלי ושאינו מקושר דיו למעצבי דעת קהל, ואף לא מעריך אותם. וככזה לא העריך מספיק את עצמת התקשורת וחשיבותה ולא ידע למנות בזמן דמות איכותית הסברתית, שתשכיל לתאר בהגיון מינימלי את מהלכי הצבא גם אם לא היה בהם הגיון רב, בעיקר בשבועיים הראשונים שלה.
ולחילופין, כג'נטלמן, חסרה לו אותה עזות המצח לרסן את התקשורת, אפילו בכפייה! ולמנוע ממנה לגרום את הנזקים הפנימיים שהזיקה.
הצרוף המקרי הזה של: נסיבות פוליטיות משתנות במדינה, של צבא שלא היה ערוך ומוכן דיו, של עימות צבאי מקומי, שיכול היה להישאר כזה, לפחות בשלב ההוא, אלו היה באיש הזה, אותו הריכוז הקריטי המספיק של ה"חומרים" שמנינו בארבעת הכשלים, שתוארו לעיל.
צרוף זה התגלה הפעם כקטלני ופתלי.
לזכותו של חלוץ יאמר שאיכויותיו המנהיגותיות באו לביטוי בהתנהלות שלו לאחר הקרבות. עמידתו האיתנה כצוק אל מול הדרישות שיתפטר לאלתר, דרישות חסרות אחריות, שבאו מצד אנשים שהמאפיין את רובם ככולם, היותם מקושרים למדיה, אך מנותקים ממוקדי קבלת ההחלטות הממשיים.
היושרה המקצועית שלו הובילה אותו לביצוע סדרת תחקירים יסודיים ובניית תוכניות עבודה ליישומם של המסקנות בפועל בשטח.
בהבינו באיחור את חולשת הדרג הפוליטי הממונה, והבעייתיות שלו, נמנע מלהסיק מסקנות אישיות ובכך להפקיר ולסכן עוד יותר את גורל הצבא והמדינה.
האיש האמיץ והנחוש הזה יודע להפיק לקחים, ולאחר שקרא את התחקירים ולאחר שניתח בעצמו את ההשתלשלות ואת ההתנהלות, לא יכול היה שלא להגיע למסקנה על גודל אחריותו שלו.
בהבינו, שבאופן פרדוקסאלי, עיקר אחריותו טמון בכך, שלא השכיל להפגין שקילות, לבלום במועד ולאזן את קלות דעת של הדרג המדיני...
בהתבהר לו גם, שאם יש איזה סיכוי, שוועדת וינוגרד תאלץ לגעת בדרג המדיני, זה יהיה רק אם הוא יסיק מסקנות יקדים ויתפטר בעצמו, עוד בטרם סיכמה הוועדה את מסקנותיה. כך תאלץ הוועדה לא להתמקד רק בדרג הצבאי, ותידרש להתייחס גם לדרג המדיני ולאמוד ואף לקבוע את מידת אחריותו.
בעשותו כך מפגין דן חלוץ, שאחרי הכל, יש לו עצמה, שהוא אינו קוטל קנים... בעשותו כך הוכיח דן חלוץ שהוא היה ועודו גבר במובן החיובי והמשמעותי ביותר של המושג הזה, ועל זה צריך להצדיע לאיש.
מצדיע מכאן, הצדעה מתוחה וכנה לרב-אלוף דן חלוץ, מאמין ומקווה שלאיש האמיץ והאיכותי הזה, עוד נכונו תפקידים חשובים במחוזותינו.
