אין ספק הנשיא החליט לצאת למלחמת עולם להוכחת חפותו או לפחות לשם אי הוכחת אשמתו. בשלב זה, נראה כי דבר לא ייחסך מאיתנו בפרשה אומללה זו. אנו נישא לא רק בחרפת האשמות המיוחסות לראש המדינה, אלא גם בכל התוצאות החברתיות הקשות שינבעו מעצם קיום ההליך המשפטי.
קשה להימנע מהמחשבה שכל המתרחש נגרם עקב טעות גורלית של הנשיא בכך שהביא בפני היועץ המשפטי נושא שברור היה שאינו יכול להישאר בגדר סוד, אם הוא מובא לידיעת היועץ המשפטי. כאשר הנשיא ו"מקורביו" משליכים רפש ב"מתלוננות" יש להזכיר כי אין כאן למעשה מתלוננות במובן המקובל ואף אחת מהנשים לא פנתה ביוזמתה למשטרה. הפרשה כולה מוכיחה את הפתגם האומר שאבן שטיפש אחד זרק לבאר מאה חכמים לא יוכלו להוציאה.
בניגוד לאלו המתווכחים עם תוכן דבריו של הנשיא וטורחים להוכיח את מופרכות האשמותיו [והן מופרכות לחלוטין] ובניגוד לאלו המפקפקים בצלילות הדעת של נשיאנו, לי ברור לחלוטין כי סערת הרגשות אינה יכולה להסוות החלטה קרה ומחושבת לצאת למלחמת עולם בה כל נשק יהיה כשר לשם הישרדות.
משמעות הדברים היא גם שימוש בנשק ליבוי השנאה העדתית, המשטמה לעילית החברתית, הסלידה מהתקשורת וכן נשק הקיפוח והאפליה. אין מחיר שנשיא המדינה האמור לסמל את אחדות העם ולתרום לאחדות זו אינו מוכן שנשלם למען הישרדותו האישית. ניתן להבין זאת - בשלב זה האלטרנטיבות שלו הן להילחם עד הסוף, או לשלוח יד בנפשו וממצב זה נגזרות החלטותיו.
איני יכול שלא לחשוב על גורלן של "המתלוננות". הן יכולות רק לחלום על שמירת זהותן בסוד ואני מעדיף שלא לחשוב על אפשרויות מפחידות אחרות. מה שראינו בנוגע לטענות על עברה המיני של המתלוננת הראשונה אינו אלא ירייה ראשונה במערכה. שוחרי הצדק המשפטי יעשו הכול על-מנת שהנשיא יורשע ויישב בכלא שנים רבות, האחרים יתפללו שהסיוט הזה יחלוף ובסופו של יום מי שישלם מחיר אישי בלתי נסבל הן המתלוננות עצמן והחברה הישראלית.
אני בהחלט מציע לכל הגורמים האחראיים לבחון ברצינות אפשרות של עסקת טיעון
בניגוד להליכים דומים בהן נטענת הטענה כי ההליך מהווה טראומה נוספת למתלוננת, הרי שבמקרה זה חששותיי חמורים הרבה יותר. נשיא המדינה הוא היום אדם המסוגל לכל ואסור לרגע לזלזל בכוחותיו. אסור לנו לשכוח את המתלוננות ואת חובתנו להגן עליהן. אומר ברורות שאם ניתן להגיע עם הנשיא לעסקת טיעון סבירה שתחסוך לו אשמת אונס ומאסר תחסוך למתלוננות את ההליך, לא הייתי מהסס לעשות כן, על אף מחאות זועמות צפויות של טהרנים אידיאולוגים.עסקה כזו תגן לא רק על המתלוננות אלא גם על החברה הישראלית. אני בהחלט מציע לכל הגורמים האחראיים לבחון ברצינות אפשרות של עסקת טיעון.
איני מוצא כל טעם כעת לטעון בחסידות רבה כי מי שמוכן למען הישרדותו לגרום לכך שהחברה הישראלית תיקרע לגזרים וללבות שנאה כבושה בין חלקי העם,הוכיח בעליל שאינו ראוי להיות נשיא. ברור שמשה קצב אינו ראוי לכהונה ואף אנחנו איננו ראויים שיכהן כנשיאנו. האתגר אינו הדחת הנשיא, אלא ההתמודדות עם ניסיון ציני ללבות תבערה בחברה הישראלית. אם לא נלכד את כל הכוחות הפוליטיים והחברתיים לסיכול כוונה זו הניסיון עלול להצליח ולא למותר להזכיר את משפטו של אריה דרעי.
בראיון שקיים הכתב רזי ברקאי עם עו"ד שומרון, חברו של הנשיא, נשאל הכתב האם לו היה מוכח לו שאחת המתלוננות עסקה בעבר בזנות הוא היה מסיק על חוסר אמינותה. באווילות מוחלטת ענה הכתב "חד-משמעית כן" ובכן אמר לו עורך הדין בחדוות ניצחון יש בידי הוכחות חד-משמעיות לכך.
לכל משפטן ולכל אדם בעל שכל ישר ברור שעברה המיני של המתלוננת אינו פוסל כלל את עדותה ואין בנמצא כלל לפיו עדות של אישה שעסקה בזנות אינה אמינה - גם לנשים אלו זכות מלאה להתלונן על אינוס ועדותן הנה אמינה ככול עדות אחרת. יתר על כן אפילו ניסתה אחת המתלוננות לסחוט את הנשיא, או להשיג ממנו פיצוי, אין הדבר גורע בהכרח מאמינות גרסתה, שכן ייתכן בהחלט שהיה בסיס עובדתי לסחיטה ובכלל קל לסחוט את מי שיש לו מה להסתיר.
לא ניתן לשלול כי במשפט שיתקיים יתגלו פה ושם עובדות לא מחמיאות על מי מהמתלוננות, שאין להן בהכרח נגיעה לאמינותן. דעת הקהל המשולהבת על-ידי הסתה עלולה להחליט במקרה כזה כי אכן התנכלו לנשיא על-רקע עדתי ובמצב זה סביר כי יימצאו הפירומנים הפוליטיים שינסו להרוויח משהו מהתבערה הכללית.
אני משוכנע שהצעתי לבחון הסדר כולל [עסקת טיעון] עם הנשיא ובאי כוחו שימנע את הצורך לקיים הליך משפטי ממושך היא מסוג ההצעות שיתקלו בקריאות גנאי ובוז מכל הכיוונים. כל אחד משחק את משחקו שלו ומי שייעשה את העסקה הזו לא יזכה להכרת תודה מיוחדת. אף על-פי כן אין לשלול עסקה סבירה כזו על הסף. תועלתה של עסקה כזו יעלה בהרבה על נזקה.