הגנתו של רמון היתה הגנה מוטעית וכושלת מיסודה. איני מייחס את קו ההגנה הכושל בהכרח לעורכי הדין שלו, שכן כאשר מייצגים נאשם דעתן, בעל סמכות ואשר הנו עו"ד בעצמו, לא תמיד ברור מהו קו ההגנה שהומלץ ומהו קו ההגנה שבו בחר הלקוח.
הגנת של רמון היתה כושלת באשר כל אדם סביר היה מניח כבסיס להגנה שהמתלוננת דוברת אמת ושלא היה לה כל מניע להעליל על השר, מה גם שהיא לא רצתה בחקירה הפלילית ובמה שכרוך בה. לו היתה עובדה זו מוסברת במועד לחשוד הנכבד ייתכן שהיה משנה לחלוטין את הטקטיקה שלו.
משבחר רמון לטעון שהמתלוננת שיקרה וכי היא עצמה יזמה את הנשיקה ובהמשך אף להציגה במידה רבה כמופקרת ,הוא פתח בכך יריעת מחלוקת רחבה מאוד ואילץ את בית המשפט לבחור בין גרסאות סותרות ולקבוע מי אומר אמת ומי משקר. כפי שנאמר בתחילה היה ברור מלכתחילה שהמתלוננת אינה משקרת, אין לה כל מניע לשקר וכדי לשכנע את בית המשפט שאינה דוברת אמת נדרשות היו ראיות חזקות בהרבה מכפי שהיו להגנה.
קו ההגנה הנכון ביותר מבחינת רמון היה שלילת היסוד הנפשי הנוגע לידיעתו את אי ההסכמה של המתלוננת. לו היה רמון מצטמצם לטיעון שמהשיחה הקלילה שהתנהלה לפני הנשיקה הוא הסיק שהמתלוננת לא תתנגד לשלב נוסף, ניתן היה למתוח ביקורת קשה על מסקנה כזו, אך קשה היה לשלול את כנותה ואז הסיכוי להשיג זיכוי מחמת ספק סביר ביחס ליסוד הנפשי היה גדל. כאשר מדובר באירוע כל כך קצר ניתן לקבל פרק זמן מינימלי עד להפנמה של סירוב האישה למגע בעל אופי מיני.
קו הגנה נכון היה מקבל את העובדה שאפילו לא חרגה התנהגות רמון ממה שאינטואיטיבית מוגדר כתחום הפלילי, ברור שהיא חרגה מאוד מתחומי הטעם הטוב ובוודאי ממה שמצופה משר משפטים בן 56 .לא רק שאסור היה להגנה להטיל דופי במתלוננת, אלא, היה על רמון להתנצל ובמפורש בשלב הראשוני של הפרשה. מי שלא יעץ לו לעשות כן ובחר בקו המנוגד טעה טעות מקצועית קשה.
המלצה נוספת שהיה צריך לתת לשר הנכבד היה להודיע מראש שאין הוא מתכוון לחזור למשרד המשפטים. הצהרה כזו לו היתה ניתנת ללא תנאי היתה מפחיתה את המוטיבציה של הנוגעים בדבר ביחס לפרשה. ברשימה שפרסמתי באתר זה ב-25.8.2006 כתבתי:
"איני יכול שלא להעיר משהו בעניין השר חיים רמון. אני משוכנע כי השר לשעבר יזכה לייצוג משפטי מהמעלה הראשונה, אף על-פי כן אייעץ לרמון עצה אחת: אם רצונך בסיכוי לזכות במשפטך (ולו היית נאשם רגיל היה לך סיכוי טוב), הכרז כבר כעת כי אין בכוונתך לחזור למשרד המשפטים. איני מתכוון לומר דבר מעבר לכך, או לרמוז לקנוניות אפלות כלשהן; אני פשוט מציע לנהוג בחשדנות ובזהירות מרבית".
טעות קשה נוספת היתה בוויתור על השימוע. בנסיבות המקרה ולו היה רמון נמנע מלהכפיש את המתלוננת ומבהיר כי מבחינתו היה מדובר באי הבנה רגעית של הסיטואציה, שאינה מוצדקת, אך שאינה מצדיקה כתב אישום, הוא היה יכול להקל על היועץ המשפטי את ההחלטה שלא להגיש כתב אישום. נדמה לי שהחלטה כזו היתה זוכה לגיבוי ציבורי.
החלטה להתחייב לא לחזור למשרד המשפטים, לו היתה מלווה בהתנצלות כנה ואמיתית כלפי המתלוננת ובצעד שיפגין כי כבוד השר ער למעשהו הבלתי הולם ואף מוכן לשלם עליו מחיר ציבורי היתה מסייעת מאוד ליועץ המשפטי לצאת מהתסבוכת מבלי להעמיד לדין ומבלי להסתכן בגינוי בשל החלה שלא להעמיד לדין.
באשר לטענות הקונספירציה- אלו אין להן דבר למשפט שהתנהל והן לא יכלו להיות מוכחות, או מופרכות במסגרתו. הן גם אינן רלוונטיות לתוצאת המשפט והשופטים היו פטורים לחלוטין מלעסוק בהן. עובדה היא שהחקירה התנהלה ביעילות מדהימה, ללא כל שהיות, ותוך השקעת משאבים מרשימה מאוד ביחס לחומרת המעשה.
עובדה נוספת היא שבעבר נעשה שימוש חשוד בסמכות העמדה לדין שגרמה למשקעים של חוסר אמון. ניתן לזכור כי כוונותיו של רמון כשר משפטים לא היו רצויות למערכת המשפט וכל היתר נותר לאחריותם של הטיפוסים החשדניים. טבען של תיאוריות קונספירציה שאי אפשר בדרך כלל להוכיחן או להפריכן.
