אין צורך בהערכות דיפלומטים אירופים בכירים מן הימים האחרונים, שארצות הברית מתכוונת לתקוף את אירן עד לסוף הקדנציה של הנשיא בוש, ואולי אפילו עוד השנה. הדברים מתחילים להיות ברורים יותר ויותר, וכל הצדדים במזרח התיכון מתחילים להתייחס אל האופציה הצבאית הזו כאל תרחיש סביר. אפילו האירנים נערכים.
השבוע התפרסמו הערכות בעיתונות הבריטית הבכירה ביותר, "הטיימס" ו"הגרדיאן", מפי דיפלומטים אירופים בכירים כי "השעון מתקתק. עכשיו יותר מתמיד פעולה צבאית (נגד אירן) נתפסת כאופציה רצינית. הרטוריקה האמריקנית בנושא הזה השתנתה".
כבר כתבתי על כך מספר פעמים בחודש החולף, ואני הולך ומתחזק בדעתי שאופציה צבאית אמריקנית לעבר אירן מתקרבת. משמעות הדבר סופה גדולה ההולכת ומתקרבת למזרח התיכון. לעת עתה זה רק באופק. על סמך מה ניתן לבסס הערכה כזו? אין ראיות מוצקות, ובכל זאת, אפשר כבר להתחיל לחוש בדברים.
הסיבה הראשונה: הרטוריקה האמריקנית אכן השתנתה. מי שעוקב בשבועות האחרונים אחר הרטוריקה של בכירי הממסד הביטחוני בארצות הברית נדהם עד כמה שונאים שם את אירן. רטוריקה כזו שמענו רק כלפי עירק של סדאם חוסין בעבר. למשל: האדמירל וויליאם פאלון, המועמד לתפקיד מפקד הכוחות האמריקנים במזרח התיכון, מתח ביקורת קשה מאוד על אירן בעדותו השבוע בשימוע בסנאט. פאלון הוא מועמדו של הנשיא בוש, להחלפת הגנרל ג'ון אביזייד. אביזייד יפרוש בקרוב מתפקידו לאחר שעמד בראש הפיקוד המרכזי בבגדד במשך קרוב לארבע שנים, ונכשל בתפקידו. פאלון הזהיר מפני כוונותיה הרחבות של אירן לשלוט באיזור, כולל אפשרות שתחסום את מיצרי הורמוז, דרכם עובר הנפט מן המפרץ הפרסי אל העולם.
בשימוע אחר קרא ג'ון נגרופונטה, המועמד לתפקיד סגן שר החוץ, לבלום את פעילות אירן בעירק. שניהם ציינו עם זאת, שהם מקווים שיהיה אפשר להידבר עם אירן ללא כוח צבאי. בחוגי הביטחון האמריקני גוברת ההכרה שללא הרתעה חזקה של אירן לא תושג יציבות בעירק דהיינו לבלום את האש רק באש. דרך אגב, החשד שלי שארצות הברית שוקלת לתקוף באירן התעורר גם אצל הדמוקרטים בקונגרס ובסנאט, והסנאטור ג'ו ביידן, ראש ועדת החוץ של בית הנבחרים, כבר הצהיר שלממשל אין סמכות חוקית תקוף באירן, וכי הוא יזדקק לאישור של הקונגרס לפעולה התקפית מעין זו. הפרשנות הזו אינה מקובלת על הנשיא בוש, המשמש כמפקד העליון של צבא ארצות הברית.
הסיבה השניה: האמריקנים עומדים לפרסם בקרוב מידע מודיעיני, המצביע עד כמה מעורבת אירן בחירחור מלחמת העדות בתוך עירק, כולל פגיעה ורצח של חיילים אמריקנים. מדובר בעדויות מפלילות, שנועדו להכשיר מתקפה אמריקנית אפשרית על אירן, ולא רק על יעדים אירניים בתוך עירק. חלק מן העדויות החמורות נאסף בכיבוש הנציגות האירנית בעיר ארביל שבצפון עירק, ולקיחת סוכנים אירניים בשבי.
הסיבה השלישית: האירנים מתחילים להיערך. מי שמבין כי הוא יעד ישיר למתקפה אמריקנית קרובה הם "משמרות המהפכה", הגורם הרדיקלי ביותר בתוך אירן, העומד מאחורי הנשיא הקיצוני מחמוד אחמדינג'אד. זו הסיבה מדוע בכירי הארגון הזה הזהירו בימים האחרונים פומבית את האמריקנים כי אם יתקפו את ארצם, יפגעו במטרות אמריקניות ברחבי העולם, ובכך הפלילו את עצמם במו פיהם. שמתם לב גם שהאדון אחמדינג'אד סותם בימים האחרונים את פיו? הוא כבר קיבל כמה אזהרות מבכירי המשטר, האייתולות הגדולות חמנאי ומונתזרי, ש"אין להקניט את האוייב", וכי המצב רגיש מאוד.
הסיבה הרביעית: המהלכים התקיפים האחרונים של ארצות הברית. ביניהם: הכוונה לשלוח עוד עשרים אלף חיילים לעירק, ודחייה על הסף, בבוז כמעט, את דוח בייקר ; חיסול טרור אלים מאוד באיזורי בגדד ונג'ף, תוך הריגת מאות טרוריסטים; פתיחת חזית נוספת בסומליה, שכוונתה להוכיח שלארצות הברית כמעצמה אין בעיה לפתוח חזיתות צבאיות נוספות, קרי אירן; הדלפה מכוונת של תמרוני מלחמה שמקיים הצבא האמריקני בנושא האירני, ועוד.
הסיבה החמישית: ריח האיום ההולך וקרב הגיע גם לאפם של חיזבאללה, חמאס וייתר הגרורות האירניות, והם עצרו. חמאס מאותגר, חיזבאללה מאויים, והם מוטרדים מאוד שכן בת בריתם היחידה מאויימת. לכל פגיעה או אפילו הרתעה אמריקנית כלפי אירן, יש משמעות ברורה לכיוונם.
מה האפשרויות הצבאיות, העומדות בפני האמריקנים: ובכן, יש שלוש מרכזיות:
1. פעילות גבול והפצצה מתוך עירק לעבר יעדים צבאיים בתוך אירן. העיתון "לוס אנג'לס טיימס" כבר דיווח בימים האחרונים, כי מטוסי חיל האויר והצי האמריקניים יתחילו בקרוב לסייר קרוב לגבול בין עירק לאירן, ולהפציץ משלוחים של חומרי חבלה. ההודעה הזו מצטרפת לשיגור נושאת המטוסים השניה למיפרץ, אשר אמורה להגיע לשם בקרוב, ולאישור שהעניק בוש לחיילים להרוג סוכנים אירניים בעירק. מדובר על עשרות אלפים שכאלה.
2. הפצצת מתקני נפט אירניים, כפי שעשה סדאם חוסין בין השנים 1980-1988. קל יחסית לעשות זאת, מדובר במטרות נייחות ופגיעות, שהפצצתן יכולה לשתק את אירן כלכלית, פוליטית ופסיכולוגית באופן מיידי.
3. הפצצת מתקני הגרעין. זו אופציה שקיימת, אך היא האחרונה בסדר שהצבתי כאן. יחד עם זאת, הסלמה בעקבות הפצצת מטרות 1-2 יכולה להביא את האמריקנים לבצע גם את מטרה 3. ארצות הברית מאוכזבת מהגישה הוותרנית של מדינות אירופה כלפי אירן, ובנקודה זו עוד לא נאמרה המילה האחרונה לא ברמה הדיפלומטית, קרי שאיפה לעוד סנקציות, ולא בהקשר הצבאי.
איפה ישראל בסיפור הזה? מה מתכוונים האירנים לעשות אם יותקפו, בכל הנוגע לישראל? זה כבר סיפור אחר. להערכתי האירנים בעצמם אינם יודעים כיצד ישתמשו בקלף הישראלי אם יותקפו, והם מגבשים עכשיו את דעתם. בעבר הם איימו כי כל התקפה נגדם משמעה התקפה מיידית שלהם על ישראל, אך לנוכח נחרצות ארצות הברית, הצרפתים (פצצה על ישראל משמעה השמדת טהרן תוך דקות, רמז להם שיראק) ואחרים, הם חוככים בדעתם כיצד לפעול. כאשר יגיעו הרמיזות האירניות הבאות, ויכול להיות שהן יהיו דווקא בכוון מרוכך, הפוך מבעבר, אתייחס אליהן. אני רק מקווה שבכל הסחרור הרה הגורל של פרשיות קצב-רמון, נשאר עוד מישהו בקרב מקבלי ההחלטות אצלנו, שיש לו זמן לעניינים השוליים האלה, של אירן, מלחמה איזורית, גרעין וקיום.