מה המשותף לשביתה הדחויה של הסטודנטים, לשביתה במערכת החינוך ולהשבתה המתוכננת של המשק? בשלושת המקרים מדובר בדרישות שנראות על פניהן לגיטימיות. ההסתדרות הכללית דורשת שהמדינה תשלם את משכורותיהן המולנות של עובדי הרשויות המקומיות. הסטודנטים דורשים שכר לימוד מופחת ושוויוני. הסתדרות המורים תובעת את עלבונם של המורות והמורים ישראל ששכרם מינימום ויוקרתם עוד פחות. התקשורת החסודה מתגייסת לעזרת שלושת המאבקים, ומשתתפת בשירות הניתן לג'יהאד.
מה עניין הג'יהאד לכאן? ג'יהאד הוא ההתגייסות הכללית של הערבים למלחמה במדינה היהודית. מרבית הרשויות המלינות שכר עובדיהן הן ערביות. זאת מכיוון שרק חמש עד 20 אחוזים מן הגבייה מתבצעת בפועל, ושאר התקציב המנופח להעסקת אלפי אוכלי-חינם מגיע מן האוצר, רוצה לומר, משלם המיסים היהודי. כל עיכוב בהעברות יוצר מיד הלנת שכר, שכן הרשויות המקומיות הערביות משתפות פעולה עם סרבנות הגבייה, אחרי הכל, גם הן שותפות לג'יהאד.
כך גם באוניברסיטאות שם 20 אחוז מן הסטודנטים הינם ערבים אשר לא שירתו ברובם המכריע לא שירות צבאי ולא לאומי, שוב לפי רוח הג'יהאד. למרות שלא נתנו כתף בנטל הם דורשים שוויון בזכויות. במערכת החינוך חמישים אחוז מן הילדים מתחת לגיל 10 הינם חרדים וערבים. הריבוי הבלתי טבעי הערבי (ריבוי נשים והברחת פלשתינים) יוצר לחץ כלכלי עצום על מערכת החינוך, והמשאבים הנגזלים מן התקציב היהודי משמשים לחינוך לג'יהאד.
הגיעה העת שההסתדרויות היהודיות יפסיקו לשתף פעולה עם הג'יהאד שכל שאיפתו החלשה והשמדה של מדינת היהודים. אם עובדי הרשויות הערביות רוצים את משכורתם, שישתתפו בגבייה מן הציבור בתוכו הם חיים. אם הסטודנטים רוצים שכר לימוד שווה לכל נפש, יש להבדיל בין המושכים בעול (צבא, מילואים, ושירות לאומי) למשתמטים, יהודים וערבים כאחד. אם הערבים רוצים חינוך לג'יהאד, שיממנו אותו בעצמם.
היום שבו ימוסד הקשר ההדוק שבין חובות וזכויות הוא היום שבו לא תהיה עוד הלנת שכר עובדים. היום שבו יקבלו הסטודנטים המשרתים את המדינה את העידוד הכספי המגיע להם מכוח שירותם הוא יום הצדק. היום שבו תחדל מערכת החינוך היהודית לממן את התעצמות החינוך לרצח העם היהודי הוא יום תחילת הגאולה. היום שבו יבינו היהודים שהערבים מנצלים את תמימותם כדי להכות בהם הוא יום תחילת הניצחון. ואין כמו היום כדי להפסיק את השרות לג'יהאד.
