הלבנת הון היא התהליך באמצעותו סכומים גדולים של כסף, שהופקו מפעולות פשיעה (סחר בסמים, פעילות טרור, או פעילות פלילית חמורה אחרת), מקבלים מראית עין כאילו הופקו ממקורות לגיטימיים. קיימות שיטות רבות ומגוונות להלבנת הון והמנגנונים והתחבולות המשמשים לכך הולכים ונעשים מורכבים ומשוכללים, במיוחד לאור ההתקדמות הטכנולוגית.
מלביני ההון מרבים להשתמש במערכת הבנקאית, תוך הסוואת כמויות הכסף המופקד על-ידי פיצול ההפקדות, שימוש ב"משתפי פעולה" בבנקים, חברות קש והעברות בינלאומיות. השימוש בעסקים לגיטימיים לשם הלבנת הון גם הוא אחת השיטות הנפוצות ביותר בקרב מלביני ההון.
הלבנת הון היא, אם כן, עשיית פעולה ברכוש שמקורו בפשיעה. אותה פשיעה מוגדרת בשפה משפטית כ"עבירת מקור", כלומר - זוהי אותה עבירה שהכנסותיה הן ההון המולבן ("הרכוש"). מדובר ברשימה סגורה של עבירות מקור ולכן יש להבהיר, כי אם נעשות פעולות כספיות או בנקאיות שמטרתן להסתיר או להסוות כספים שהושגו בעבירות שאינן מפורטות בתוספת הזו, הן לא ייחשבו עבירה על החוק לאיסור הלבנת הון.
מאמר זה מתרכז בשימוש בנדל"ן ונכסים נוספים כמכשיר להלבנת הון שמקורו מפשיעה. קניית נכסים יקרי ערך ובכלל זה נדל"ן מהווה ערוץ ידוע ומוכר להלבנת הון. הנדל"ן במיוחד משמש יעד אטרקטיבי להטמעת הון מולבן, שכן הצגת הבעלות עליו יכולה להיעשות בדרכים שונות המסוות את הבעלים האמיתי, הוא המלבין.
הלבנת הון באמצעות נדל"ן אצל אנשי ציבור
הלבנת הון באמצעות נדל"ן עשויה לשמש יעד אטרקטיבי לאנשי ציבור, למשל, אשר מנסים להלבין כספי שוחד או להסוות מימון לא חוקי. בדרך זו למשל יכול איש ציבור למכור נכס בערך גבוה פי כמה מערך השוק האמיתי שלו, כשהערך הנוסף שקיבל בעד הנכס משמש מעין שוחד או טובת הנאה מוסווית כלשהי (ראה בעניין זה חקירת פרשיות הנדל"ן של רוה"מ בידי מבקר המדינה). יש לציין כי ההלבנה יכולה להתבצע הן במכירת נכס, בה ישולם למוכר סכום גבוה מערך הנכס, כאשר ההפרש מהווה למעשה טובת הנאה, או בקניית נכס, בה הקונה מקבל את הנכס בהנחה משמעותית, שתמורתה הוא עשוי לתת טובות הנאה למוכר. במקרה השני, יש לציין כי אין ה"הון מולבן" (שאינו קיים למעשה) הוא אותו הפרש בין המחיר הריאלי למחיר המכירה.
באוגוסט 2006 אושרו בכנסת תקנות איסור הלבנות הון (כללים לשימוש במידע שהועבר למשטרת ישראל ולשירות הביטחון הכללי לשם חקירת עבירות נוספות ולהעברתו לרשות אחרת), התשס"ו - 2006, הקובעות את רשימת העבירות הנוספות אשר לצורך חקירה על פיהן תותר העברת מידע הנמצא בידי הרשות לאיסור הלבנת הון לרשויות אכיפה נוספות (משטרה, רשויות מס וכו'), אלא שמרשימה זו דאגו חברי הכנסת בדיונים לאישור התקנות להוציא את חוק איסור מימון מפלגות, כך שלא יהיה ניתן לעשות שימוש במידע הקיים בידי הרשות לאיסור הלבנת הון לצורך חקירת עבירות עפ"י חוק איסור מימון מפלגות.
החקיקות והתקנות הבינלאומיות והישראליות בנושא הלבנת הון מגדירות היות הלקוחות של מוסד פיננסי אנשי ציבור (Politically Exposed Persons - PEPs) כאחד מהקריטריונים הנהוגים לזיהוי לקוחות בסיכון גבוה. אנשי ציבור מהווים לקוחות בסיכון עקב קרבתם התכופה לסכומי כסף ציבורי גדולים וחשיפתם לכספי שוחד וטובות הנאה. בני המשפחה המיידיים של אנשי ציבור נכללים אף הם באותה קטגורית סיכון, וכן שותפים קרובים של אנשי ציבור כגון כשותפים עסקיים ויועצים.
אי לכך, קיימת אפשרות כי טובות ההנאה או השוחד המגולמים בעסקות נדל"ן, הגיעו לידי אחד מקרוביו של איש הציבור או לחברה בה הוא שותף (סמוי או גלוי). (כגון קניית דירה במחיר מופחת לבן של איש ציבור).
הלבנת הון באמצעות נדל"ן וארגוני פשיעה
הלבנת הון באמצעות נדל"ן הנה יעד מועדף גם לחברי ארגוני פשיעה וחברים בהם, אשר מחפשים יעדים קלים וזולים ברחבי העולם, בהם יוכלו לרכוש נדל"ן, להלבין באמצעותו כספים ואף לקבל תשואות טובות. מזרח אירופה למשל, מהווה יעד אטרקטיבי בנושא זה. ממחקר שנעשה לאחרונה ברומניה עולה כי שוק הנדל"ן הרומני מהווה יעד מועדף לקבוצות מאפיה איטלקית ורוסית, אשר פועלות בצורה מבוקרת ומבוזרת לרכישת נדל"ן ברחבי העולם, וזאת משום שהתשואות ברומניה טובות מאוד וכן בשל פרצות מסוימות בחוק אשר הקשו על איתור מלביני הון והרשעתם. לקראת כניסתה של רומניה לאיחוד, ננקטו מספר צעדים להידוק הפיקוח והתאמת מנגנוני האכיפה, כך שכיום מעריכים שתוך כמה שנים תקסום רומניה הרבה פחות למלביני הון באמצעות נדל"ן.
קניית נכסים על-מנת למוכרם אף היא שיטה ידועה של הלבנת הון. שיטה זו כוללת בעיקר קניית נכסים מאנשים פרטיים. בקניה מאנשים פרטיים, רווחת גם השיטה של קניית נכסים על-ידי הפחתת המחיר הרשמי ששולם על-פי הניירת, ותשלום מזומן למוכר "מתחת לשולחן". אותו תשלום נוסף מהווה הון מולבן שאין עליו כל תיעוד.
הטכניקה של ההלבנה יכולה להיות פשוטה מקניית נכס על-ידי המלבין ועל שמו, ועד השקעות מורכבות ביותר של שרשרת בעלויות באמצעות חברות מחו"ל הרשומות בארצות בלתי מפותחות המשמשות מקלטי מס. החברות יכולות להיות לגיטימיות או חברות קש. ייתכן כי המתווכים בעסקות כלל לא מודעים לאופי ההון המושקע בנכס, ומצד שני ייתכן כי דווקא רואי החשבון ועורכי הדין של המלבין הם אשר טווים את רשת הבעלויות המסווה את הלבנת ההון. לאנשים אלה הידע הטכני לסייע בהקמת החברות, וכן לבצע עסקות רבות בשמם ובנאמנויות. החיסיון הקיים בין עורך הדין ללקוחו מסייע גם הוא להסוואת ההלבנה.
מלביני הון רבים עוסקים בפיתוח וביזמות נדל"ן, פעמים רבות בעזרת סיוע ממשלתי והקלות ממס. בצורה כזו, חברות הייזום גם מקבלות "הלוואות" ממקורות שונים מחו"ל, כגון מקלטי מס וחברות קש ובהם גם כספים שמקורם מפשיעה.
משכנתאות
הלבנת הון באמצעות משכנתאות אפשרית גם היא. רכישת נכס באמצעות משכנתא מקבילה לקבלת הלוואה מהבנק תוך החזרתה בתשלומים חודשיים. מלביני ההון יכולים לרכוש נכסים באמצעות אנשי קש, ולשלם להם את התמורה החודשית במזומן או בדרכים אחרות, כאשר אנשי הקש משלמים לבנק את התמורה באופן מסודר באמצעות חשבונם בבנק וכן לבצע פירעון מוקדם של המשכנתא באמצעות כספו של המלבין. יש לציין כי הבנקים למשכנתאות אינם ערוכים מבחינת המחשוב לזיהוי פעולות החשודות כהלבנת הון ברמה הגבוהה של הבנקים הגדולים. כמוכן, חשבון הלקוח אינו מנוהל בבנק למשכנתאות, כי אם בבנק מסחרי אחר, ולכן לא ניתן לבצע בדיקות על תנועות החשבון הכלליות מול תנועות פירעון המשכנתא על-מנת לזהות התנהגות החשודה כהלבנת הון.
