לאחרונה התבשרנו על יוזמה של מנכ"ל משרד האוצר לתקן את הוראות חוק חובת המכרזים. התיקון המוצע יאפשר למשרדי ממשלה שונים שלא לכלול בוועדת המכרזים נציג של החשב הכללי במכרזים שסכום ההתקשרות בהם הוא נמוך מ-4 מיליון ש"ח.
דווקא בימים שבהם השחיתות הציבורית מתגלה במלוא מערומיה וחוסר היכולת של קברניטי המדינה להפגין מנהיגות וראיה לטווח רחוק, משרד האוצר עושה מעשה הנראה כחסר רגישות אבל הוא למעשה חמור ביותר. ההצעה לתיקון חוק חובת המכרזים היא דוגמא נוספת לחוסר מנהיגות, חשיבה לטווח קצר וזלזול בכספי ציבור.
דיני המכרזים באים לתת מענה למתח קיים ומתמשך בין האינטרסים של הלקוח האמיתי (הציבור), שהאינטרס שלו הוא שכספו ינוצל בצורה המיטבית מבלי לתת העדפה לגורם כלשהו, לעומת האינטרס של מי שעומד מול הגורם שאיתו עומדים להתקשר ולו יש אינטרסים אחרים.
לעיתים עלולים אותם אינטרסים להיות בלתי לגיטימיים שכן לעושה המכרז עשויה לצמוח טובת הנאה כלשהי מספק מסוים תמורת הזכייה במכרז. במקרים אחרים יכולים אותם אינטרסים להיות לגיטימיים לכאורה, שכן נקל להבין כי נוח יותר לעבוד עם ספק שאתה מכיר וסומך עליו.
הדרך היחידה לצמצם את הסכנה מכך שההחלטה על בחירת זוכה במכרז תקבע על סמך אינטרסים לא לגטימיים הוא לבנות תהליך קשיח שלוקח בחשבון את האינטרסים הללו ומאזנם, כך שמבחינת הלקוח (הציבור) הכסף ינוצל בצורה מיטבית.
אילו מנכ"ל האוצר היה מתעמק בנתונים, הוא היה מגלה שלעיתים קרובות, עצם הידיעה והחשש במשרד ממשלתי מסוים מהעובדה שגורמים מהאוצר ומחוץ למערכת שותפים לתהליך - היא גורם מרתיע כשלעצמו ולעיתים קרובות היא היא הגורם שמנע מהמשרד לסטות מהכללים המחייבים וכתוצאה מכך נשמר האינטרס הציבורי.
אילו היו חולפות 100 שנים של הפנמת התהליכים הנכונים, דינו. אילו היינו יכולים לומר בלב שלם, שקט ובוטח שאנחנו משוכנעים שמשרתי הציבור במדינת ישראל כולם אמונים על הכללים להתנהגות ראויה בכספי ציבור, דיינו. אילו היה ברור לכולנו שבשרות הציבורי כולו, העקרונות המפרידים בין רכישה לעצמך ולביתך לבין רכישה בכספי ציבור היו כל כך מוטמעים, אולי אפשר היה לשקול להפחית מהביורוקרטיה ו"לשחרר חבל" למשרדים. לצערנו, אנחנו רחוקים מאוד מאוד מכך.
גם היום, קיימים סעיפים שונים ה"פוטרים" מחובת המכרז, ולעיתים בנסיבות רלוונטיות, מופחתות הדרישות. כבר כיום, אחד ה"טריקים" המקובלים במשרדים להפחית את המגבלות על התקשרות מסוימת, היא לפצל אותה למספר התקשרויות קטנות יותר!! העלאת הרף היום, תותיר מרחב עצום וגדול יותר של תמרון לנציגי המשרדים ולצערנו, אנחנו האזרחים שבכספם מדובר, נצטרך להיות מודאגים יותר מהשאלה מה קורה בהתקשרויות הללו והאמנם נעשה שימוש ראוי נכון ומיטבי בכסף שלנו!!!
דווקא בימים שבהם ברור לכולנו שיש נגע הרבה יותר גדול של שחיתות בתחום הציבורי, חובה להדק את הפיקוח ולא לצמצם אותו, ביטול חובת המכרז משמעותה הרחבת "הפרצה" שקוראת לגנב.
אם יכול להתעורר ויכוח לגיטימי על עצם שינוי הסכומים, העובדה שמנכ"ל האוצר לא רואה טעם לפגם בהעלאת הנושא על סדר היום, בימים אלה, מעלה שאלה לגבי שיקוליו. שינוי חוק חובת המכרזים מעיד על קוצר ראות של האינטרס הציבורי ל"טווח הארוך" וכן על חוסר תבונה ורגישות, עד כדי זלזול בתחושות הציבור בכל הקשור לשחיתות הציבורית.
מעבר לחוסר התבונה והרגישות ולאבדן הבושה, צריכה להדאיג אותנו עוד יותר התחושה כי יש מי בממשלה שמתרשם כי הציבור ממילא אדיש ולכן אפשר כבר להעביר כל דבר. זו הסכנה האמיתית לחוסנה של החברה הישראלית ולדמוקרטיה.