אופיר פינס, הגיבור שלי

אבא של מישאל היה שופט בביהמ"ש העליון, ואבא של בוז'י היה נשיא המדינה. אם אבא של מישאל הוריש לו את העליון, הרי שאבא של בוז'י, הוריש לו את כל המדינה. מהסיבה הזו, הלגיטימיות של בוז'י לגדוע את ידו של מי שייקח ממנו את תיק הרווחה, יותר חזקה מהלגיטימיות של חשין שאיים לגדוע את ידו של מי שירים אותה על העליון. אמנם נכון, אומר בוז'י, ועדת וינוגרד הטילה אחריות אישית על כל הממשלה ובמיוחד על ה'עובד' בראשה, אבל מה אתם רוצים מחיי? למה אני צריך לוותר על הוולבו והנהג? אחרי שהצטלמתי עם כוכב הכדורגל העולמי יוהאן קרויף, והדוגמנית המשתמטת משירות צבאי בר רפאלי, אתם רוצים שאצטלם נוהג בעצמי במאזדה. לממימת? ויש להם את החוצפה לספר לנו סיפורים על "תחושת שליחות", ועל הנזק שייגרם אם "יפסיקו באמצע". איזה שליחות ואיזה נעליים. בוז'י הרצוג, כמו כל שרי העבודה וקדימה - התמכרו לשררה. אני לא מאמין במוסריותם של שליחי ציבור אובססיביים. אבל לא כולם בוז'י. בדיוק באותו יום שמלאו חמש עשרה שנה למותו של עמוד האש המוסרי מנחם בגין, מתבשרים אזרחי ישראל על מועמד צעיר להנהגת העבודה: אופיר פינס. לעומת בוז'י השרלטן, ח"כ פינס הוא הפנים היפות של הפוליטיקה הישראלית. התפטרותו מהממשלה מחזקת במקצת את אמון הציבור בשליחיו, ואוהל המחאה שהקים מול ביתו של ראש הממשלה, כמוהו כחיזוק הכלים הדמוקרטים. אינני שותף לאידיאולוגיה שהוא מייצג, אבל בנושא היושרה, אסור שתהיה מחלוקת: כל אזרחי המדינה ללא הבדל או שיוך פוליטי, צריכים לרצות שהנבחרים יהיו ישרים, ומול פיתויי שררה יעמדו בכבוד. ואופיר פינס עשה זאת! כמו גדול! הגבר הצעיר הזה ויתר על שררה, כדי לא לעשות שקר בנפשו. פינס הוא תקוותם של מיליונים, שחשים חוסר אונים מול נבחריהם האובססיביים, שמוכנים לשקר, לרמות, לבכות, לבגוד, לגנוב, ולרמוס כל עיקרון דמוקרטי ו/או מוסרי- רק כדי להגיע לאותו מקום, שהוא ויתר עליו. אם פינס על הספסל, ושרי העבודה וקדימה על המגרש - משהו רקוב כאן. אנשים טובים נפלטים, ואנשי הקומבינה שורדים או משדרגים את עצמם. פינס זרק את החולצה, וירד מהזירה בגלל שלא רצה לשחק מלוכלך. ר'אלב מג'אדלה חשב שפינס מפונק ותמים, מפני שאינו מוכן לקחת חלק במשחק "חטוף כפי יכולתך". ולמרות שפינס התפטר בגלל מה שנתפס בעיניו פגיעה בציבור הערבי (כניסת ליברמן לממשלה), מג'אדלה - במקום להצטרף אליו - ירש אותו. "כניסתי לממשלה", הסביר השר הערבי, "תנטרל את השפעתו של ליברמן". על בדיחות כאלה נהוג לומר: אם זאת לא המדינה שלי, גם אני הייתי צוחק. אופיר פינס הוא הגיבור שלי. תקשורת שעושה מלאכתה באמונה, היתה נושכת ומגרשת פוליטיקאים מכורים לשררה, ומעלה על נס משרתי ציבור כמו אופיר פינס (ואיתן כבל). יותר מאשר זה מגיע לו - זה מגיע לנו. אני מתפלל ליום שנבחרי הציבור יפנימו: הרצון להגיע לעמדת השפעה, חייב להיות עם רגל על הברקס, ומגובה מוסרית ואידיאולוגית. מאסנו בשרלטנים. נבחרים שמול שררה שוכחים את אימא שלהם (צחי הנגבי) - הם הגרועים שבמשרתי הציבור. ואין כמו שרי העבודה וקדימה כדי להוכיח זאת. את החיבור בין שתי המפלגות האלה, רבין היה מכנה: "גועליציה". למען פוליטיקה נקייה: הצביעו פינס!