קראתי בעיון רב את העדויות של ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל בפני ועדת וינוגרד. העמקתי בהן, כפי שעשיתי זאת לגבי דוח הביניים שפרסמה הוועדה.
נזכרתי בערגה במנהיגים גדולים שהיו בהיסטוריה וחשבתי על המנהיגות שלנו כיום, בכל הקשת הפוליטית. שאלתי את עצמי מה בכל זאת עושה אדם למנהיג ומנהיג לאדם? מדוע יש תחושה בציבור שאנו נמצאים במשבר מנהיגותי כפי שלא היה מעולם? מדוע הדכדוך והמועקה התחלפו בתקווה ובצדקת הדרך? לאחר שהתלבטתי, הגעתי למסקנה שאמירת האמת, תהיה קשה ככל שתהיה, היא הסיבה המרכזית.
נזכרתי שבמסגרת תוכנית פוליטית בערוץ הכנסת המכונה "בית הלורדים", הלורדים מתבקשים לנאום נאום שלעולם לא ינאם. הרמתי את הכפפה, ולהלן שלושה נאומים שיכולים היו לשנות את התחושות הקשות שפשו בציבור. נגד שלוש העדויות שפורסמו, שלושה נאומים:
נאום ראש הממשלה
"אזרחי ישראל, חודשים ספורים לפני המלחמה נבחרתי כראש ממשלת ישראל בבחירות דמוקרטיות. אתם, ברוב גדול יחסית, בחרתם בי כדי להנהיג את ישראל. ידעתם בדיוק מי אני ומה ניסיוני. ידעתם גם שישראל היא מדינה שבעיותיה קשות ביותר ואף קיומיות. ולמרות זאת, בחרתם בי.
הקמתי ממשלה שיצאה לדרך ולה תמיכה גדולה מאוד בכנסת ישראל, בית הנבחרים שאתם שלחתם לכנסת, מרצונכם החופשי. ב-12 ביולי נחטפו שני חיילים שלנו משטח ישראל על-ידי האויב המר חיזבאללה, ובהתייעצות עם כל הגורמים, ולאחר שכל ממשלת ישראל הצביעה בעד, יצאנו למלחמה. קיבלנו את תמיכת האופוזיציה ושמחנו על כך.
על-פי מיטב התרבות הפוליטית של קבלת ההחלטות, פעלתי לפי עצת הצבא. אין לי, ולא היו בידי כלים אחרים זולת הצבא. כל חברי השרים, ללא יוצא מן הכלל, סמכו את ידיהם ויצאנו למלחמה.
אודה ולא אבוש: חשבתי שההבטחות שקיבלתי מן הצבא אכן תתממשנה. מהר מן הצפוי הבנתי שהבטחות לחוד ומעשים לחוד. ומה היה צריך לעשות ראש ממשלה בשעות קשות אלה? לעזוב? וכי מי שהיה מגיע במקומי היה מוצא צה"ל אחר? תשובתי היא לא.
טעיתי שלא באתי בפניכם, אזרחי ישראל, ואמרתי את האמת: ברגע שהוחלט לצאת למלחמה, ולאחר שהתבהרו העניינים, אין לי אלא להבטיח לכם שימים קשים מאוד יעברו עלינו. ראיתי מול עיני את החטופים ומשפחותיהם. לבי נחמץ. ידעתי שלא ניתן יהיה להשיבם הביתה במהלך צבאי אלא רק בפעילות מדינית. אני מקווה שנצליח במשימה קדושה זו. אך המצב נתון ואין להשיבו. מכאן ואילך נדרש מכם מאמץ עליון, חריקת שיניים וסבל גדול, אך אין לנו דרך אחרת. נצטרך לשלם קורבן יקר מכל, כל אחד מאתנו, אך לבסוף ננצח כי האמת היא עמנו. תקלות רבות תהיינה ובכי תמרורים יהיו מנת חלקנו, ברם, מדינה שחפצה חיים לא יכולה לחיות תחת איומי השמדה.
כמי שמכיר את ישראל היטב, ידוע לי שוועדת חקירה כזו או אחרת, קום תקום. לא אירתע מלבדוק את כל הכשלים, את כל התקלות, תהיינה המסקנות אשר תהיינה. אתייצב בפני הציבור, ללא פחד וללא מורא. אביא בפניו את האמת העירומה, גם אם היא קשה.
אתם מכירים את המערכות הקיימות ; אתם יודעים היטב מה נוראה היא תרבות "הסמוך". גם אני נפלתי לה קורבן וחטאתי בחטא היוהרה. מתוך אמונה שעשיתי כל אשר יכולתי לעשות, אני פונה אליכם ומבקש לשפוט אותי משפט צדק. ולאחר שכל החומר יהיה בפניכם, החליטו אתם: ראוי או לא ראוי להמשיך".
נאום שר הביטחון
"אזרחי ישראל: שעות קשות מתרגשות עלינו. פעם נוספת קמו עלינו לכלותינו, מן הצפון ומן הדרום. אין ברירה אלא להשיב לישראל את ההרתעה שאבדה לה מאז יציאתנו מלבנון. גנרלים שהתאבקו בלבנון ומדינאים הבטיחו לכם שלאחר היציאה, ישראל לא תסבול כל הפרה של ההסכם. ההפך הגמור קרה. כל אלה שקדמו לי לא אזרו עוז כדי לקיים את הבטחתם: להפוך את לבנון אי חורבות, אם הם יפרו את ההסכם. בינתיים החיזבאללה הפכו את גבולנו הצפוני לגיהינום.
נבחרתי לעמוד בראש מפלגת העבודה. בתום הבחירות נכנסנו לקואליציה. רציתי את תיק האוצר, אך הבינותי שהדבר לא יעלה בידי. הוצע לי משרד הביטחון. לא התלהבתי, אך הסכמתי. היצר גבר על השכל וקיבלתי את אשר מעולם לא התנסיתי בו. סמכתי שכל הצמרת הביטחונית תבוא לעזרתי. לא היה לי כלל מושג אם הצבא מוכן למלחמה או לאו. ידעתי היטב שבמשך שנים, הרוב המכריע של הצבא עוסק בשיטור ובפינויים. אין זמן לאימונים.
בדיעבד, אני מכה על חטא. משרד הביטחון הוא משרד מורכב מאוד. חייבים זמן רב כדי ללמוד את המלאכה. והזמן הזה לא היה בידי. עם זאת, עשיתי ימים כלילות כדי שהמלחמה תתפתח כפי שהובטח לי. התבדיתי. לא שחלילה הוליכו אותי שולל במכוון, אך לא תמיד הבנתי את כל אשר הוצג לפני. על כל אלה אני מכה על חטא. גם על התבטאויות שונות שלי במהלך המלחמה אני מתנצל.
ועדת החקירה תסיק את מסקנותיה. אקבל אותן בגב זקוף. אני יודע שעבור ההורים השקולים, מילים אינן מרפא לכאבם האין סופי. בפניהם ובפני כל אלה שנפגעו, אני מרכין את ראשי."
נאום הרמטכ"ל
"אזרחי ישראל, נאומי יהיה קצר. קיבלתי את הצבא כפי שכולם יודעים. איני מתכוון להסיר מעלי כל אחריות. אני, בשם הצבא המלצתי בפני הדרג המדיני לפתוח המהלומה קשה על לבנון. ידעתי היטב שאת החטובים לא ניתן יהיה להשיב בפעולה צבאית. הנחתי, ואף קיבלתי את אישור הממשלה כולה, שפעולה צבאית קשה תהווה מנוף לפעילות מדינית, לכן המלצתי לצאת למלחמה. גם האופוזיציה תמכה בכך.
אין טעם לחזור על הכשלים שנתגלו במלחמה. ועדת החקירה תוציא תחת ידיה את המסקנות ולכולם התברר מה קרה בדיוק במלחמה. מתוך ראיה ממלכתית, ראיתי לנכון להתפטר, משמע להודות בטעויות.
כמו רבים לפני, גם אני התפתיתי לקבל את התפקיד הרם והנישא של רמטכ"ל צה"ל. ידעתי בדיוק את כושרו וכשירותו. חשבתי שיוותר זמן לתקן את אשר דרוש תיקון. ולמען האמת הייתה דרושה מהפכה. לא הצלחתי לעשות זאת. בעיות פנים צבאיות, מלחמות גנרלים, מעורבות פוליטית וכד', לא אפשרו לי לעשות את אשר דרוש לצבא. לא הערכתי נכון את האיומים העומדים לפנינו וחשבתי, למרות הבעיות, שנוכל להתגבר .
אני מודה שלא שהיתי לעצות חברים, לפוליטיקאים נקיי כפיים. זהו חטא היוהרה. עבדכם הנאמן נפל אל תוך המלכודת של "יהיה בסדר". היום, כאשר אני צופה מן הצד, ערעורי חרטה צובטים את לבי. אני מקווה שבכל זאת, מלחמת לבנון השנייה תהיה לסמן ההתחדשות. ביטחון ישראל יקר לי. הקדשתי 40 שנים למענו. ממשפחות הנופלים, מהפצועים, מתושבי הצפון ומכל עם ישראל, אני מבקש סליחה ומחילה. מי ייתן ומלחמת לבנון השניה תביא לשינויים הדרושים כי בפנינו עוד מלאכה רבה".
עד כאן הנאומים האלטרנטיביים לתגובותיהם של המעורבים במלחמת לבנון השנייה. הם לא ינאמו כי עבור כך צריך להתעלות לדרגה של גדלות נפש. ישאל את עצמו כל קורא האם הדבר ייתכן?