הבטחות טבען להישחק עם הזמן, בפרט הבטחות שלטוניות לתקציב עתידי. בישראל תקציב המדינה הינו שנתי, ולכן כל הבטחה לתקציב עתידי אינה אלא בבחינת אמירה סתמית, שאפילו אם האומר אכן מתכוון לדבריו, מהר מאוד נראה כי האוצר ישחק את ההקצבה בהגשת תקציבי מדינה עתידיים.
אם הממשלה אכן מתכוונת לעמוד בהבטחותיה, אז אולי נהפוך את המנגנון? במקום ששכר הלימוד יגדל במזומן, וכנגד זה יינתנו בעתיד, לכאורה, מלגות והלוואות, נשאיר את שכר הלימוד במזומן ע"פ מתווה ועדת וינוגרד, והיתרה תינתן בהתחייבות הסטודנט לתשלום בעתיד, אם וכאשר יגיע לשכר מתאים בתוך מספר שנים מוגדר, ולא, ימחק החוב.
ולצורך הדגמת הנושא ניקח את מערכת הביטוח הלאומי. מערכת שנבנתה כביטוח, כלומר מערכת כספית סגורה כאשר סך הפרמיות הנגבה אמור לממן את סך התשלומים לפי חישוב אקטוארי. ומה יש לנו היום, מערכת הגובה הרבה מעל הנדרש, או משלמת פחות מיכולתה, והכסף הנצבר הפך פשוט למס הכנסה.
הנה דוגמה טרייה, מאתר הביטוח הלאומי: "
התייחסות המוסד לביטוח לאומי להוראות תזכיר החוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העובדה ולצמצום פערים חברתיים [תיקוני חקיקה] ,התשס"ז - 2007 ["מס הכנסה שלילי]".
קריאת מסמך זה מראה בבירור את מאבק הביטוח הלאומי לשלם יותר, בעוד האוצר מנסה לצמצם את התשלומים.
לסיכום: סטודנטים, עובדים עליכם!
