מודעות ענק בזכות "חוקה בהסכמה" נשקפות אל פני כל הארץ בחודשים האחרונים. השלטים בכחול לבן ממלכתי. הסכמה, מדגיש הלוגו, תחתמו פה למטה והכל יהיה בסדר. כמו יחידת נופש בקריביים. יש לכם מלא צרות , נכון, המוסכניק, הילדים, אולמרט, שדרות. יש פתרון קסם.
חוקה. תחתמו לנו פה, השאר כבר יסתדר. פעמיים חוקה ביום, 500 מ"ג. הרי אנחנו מעונבים, חכמים, פרופסורים, וגם נאורים "כמו כל העולם". רק תנו לנו מנדט ולעולם לא תראו אותנו יותר. או קיי?
מתחת ללוגו מופיע "אין מדינה בלי חוקה", וזה שקרי. אנגליה בלי חוקה, וגרמניה הנאצית הייתה עם חוקה, ניקרגואה של סומוסה וכל הדיקטטורות הדרום אמריקניות היו עם חוקה לתפארת. בקיצור, חוקה היא ביטוי להרמוניה מסוימת בתפיסת העולם. אם יש חילוקי דעות או כפיה, אזי התוך נרקב והחוקה היא אות מתה.
אז מה מדריך את הקמפיין הנ"ל?
המכון המממן את הקמפיין הנ"ל אובייקטיבי, לכאורה. מכון שעניינו ביצור הדמוקרטיה בישראל, מכון שאינו פוליטי ואינו מפלגתי: "המכון הישראלי לדמוקרטיה".
גירוד קטן מעבר לפני השטח מצביע על תמונה מעט שונה: הרכב המכון אש"חי מובהק. אשכנזי-חילוני שמאלני - ועשיר. בגופים המנהלים שלו, במשרד מיליון דולר בטלביה, תמצאו הרבה קרמניצר וגולדנברג, קוצ'יק לאוטמן וטרובוביץ', הרבה פרופסורים ומעט רבנים, הרבה אקדמאים ומעט אישי ציבור, הרבה אשכנזים ומעט ספרדים, הרבה עורכי דין ורואי חשבון.
ומה גדולתו של המכון ? במניפולציה על הדמוקרטיה:
ידוע כי המגזר הנ"ל, האש"חי, הולך ומתמעט בתוך בני ישראל, וכל חוקי הדמוקרטיה, פועלים לרעתו, כאן נכנס המכון לפעולה. הוא יהיה הכהן. הוא יגדיר מהי דמוקרטיה ומהי לא, מהי סכנה לדמוקרטיה ומה לא. ובכסות מדעית-אקדמית אובייקטיבית יכנס לכנסת, ולבתי כנסת, לספרים, ולבתי ספר. ובא לציון גואל. לרוב המושג בכנסת לא תהיה כל משמעות.
ידוע, גם כי המגזר הנ"ל אינו טיפש, ולכן על כל ארבעה אנשי שמאל, יחזיק ימני מחמד אחד, או דתי מחמד, וגם שני ערביי מחמד, וכך יקיים דיונים "אובייקטיבים", "רחבי הקף", על נושאים שהוא קובע, כאשר ידאג, כמו בימאי פופוליטיקה הידוע לשמצה, שאף פעם הדיון לא יוכרע לטובת הימין, או היהדות.
אם ניזקק למשלי האחים גרים, גם המכשפה וגם הזאב מבינים שבעולם פוסט-מודרני אי אפשר לאכול ילדים סתם כך. לכן הם יקיימו פאנלים: "משמעות ההליכה דרך היער" בהשתתפות פרופ' זאב וולף, וכפה אדומה ואיזה רב מ"נתיבות שלום". וכך, בהדגש שונה מעט מזה שהיה בימי רומי, הימני שמוזמן לארוחה לא יודע, בתמימותו, שהוא הארוחה עצמה.
מלכודת דומה למהלך "חוקה בהסכמה" הופעלה לפני מספר שנים בנושא "חוקי היסוד". צוות של הזאב וכיפה אדומה פעל בכנסת. מילים מרוממות על עתיד המדינה ואחריות, רתמו את ח"כ דדי צוקר , השופט אהרן ברק ואבוי, הרב יצחק לוי, לקידום חוקי היסוד. חוק אזוטרי, כמה מילים נשגבות כ"כבוד האדם וחירותו", ומספר זעום של חברי כנסת שהצביעו, הפכו את המוסד השולט בדמוקרטיה, בית הנבחרים, ל"שפוט" של מוסד אשכנזי-חילוני אליטיסטי , ו
העיקר בלתי נבחר. בית המשפט העליון.
העובדה כי כל הפיתויים תקפים עד ההכנסה לכלוב, ולאחר מכן, שכרך הוא צחוק רע מצד הסוהר,
ניכרת בהתנהלות בית המשפט העליון בנושאי דת וימין. הביקורת, כל כמה שהיא חזקה, מחליקה על גביו כמגן משוח בשמן. אין דו שיח. בית המשפט פוסק.
התבנית במקרה של ה"חוקה" היא אותה תבנית: פזר הרבה בלה-בלה נשגב, קח כמה דתיים לקישוט, ותר במלל שממילא לא יהיה לו תפקיד. והעיקר -דאג לכך שהמושכות, בסיום יהיו אצלך. אתה תקבע מה חוקתי ומה לא.
את התבנית הזו תפס כבר לפני שנים פוליטיקאי חרדי, שאמר בציניות כי גם אם אהרן ברק יגיש לו את עשרת הדברות לחתימה, לא יחתום, כי ברור שברק יעשה בכך מניפולציה.
במסגרת המאמץ אומץ לחיק המכון, בהליך לא ברור, ח"כ הגון אך המתנהג באופן תמהוני משהו, מיכאל איתן, להוביל במסגרת הכנסת(!) את הליך חוקה בהסכמה, ועדת החוקה קיימה תחת חסות המכון לדמוקרטיה(!), למעלה מ-80 ישיבות על הנושא, שלא עלה מן העם, וגם לא מנציגיו, אלא מעמותה פרטית ועשירה, המייצגת מגזר שוקע ותאב שלטון.
המכון זוכה לאלפי אזכורים בכלי התקשורת, מאז נוסד, ודבריו הראשיים, הכל כך מאפיינים אותו הם הפרופ' ירון אזרחי ומרדכי קרמניצר. עשרה קבין של צביעות, פטפטנות, שמאלנות ירדו לעולם, מקס ומוריץ הנ"ל לקחו מהם תשעה. בכל סוגייה פוליטית הם מתראיינים, לרוב כנציגי "המכון לדמוקרטיה". הם תמיד נגד נתניהו, ותמיד בעד השמאל, תמיד בעד סרבנות משמאל, ונגד סרבנות מימין, תמיד נגד ה"שטחים", וה"מתנחלים", ונאלמים דום בנושא ההינתקות. לשיא הגיעו בשנת 95 כאשר חתמו על עצומה למניעת זכות הדיבור של ראש ממשלת ישראל, מר בנימין נתניהו, בטקס באוניברסיטה העברית. בשם הדמוקרטיה.
המכון מוציא ירחון בשם "העין השביעית" לביקורת התקשורת, אותו עורך עוזי בנזימן, כותבים בו נחום ברנע ועוד כאלה "אנשי ימין" שאינם זוכים לחשיפה מספקת בעיתונות. פורום שולחן עגול יוקרתי מונחה על-ידי כרמית גיא, שדרנית יוצאת קיבוץ יד חנה וסלון-קומוניסטית. הדיונים במכון סביב התקשורת לוהטים בנושאי "בעלויות צולבות", ושלטון בעלי ההון על התקשורת, נושא שלא בדיוק מעסיק את העם. מדוע, דווקא את אנשי המכון זה מדאיג? לבעלי ההון איכפת מדעת העם. רייטינג מכניס כסף . לכן, בלהט צלבני ישתוללו אזרחי ודומיו נגד הוצאת מונופול השליטה והביקורת בתקשורת מידיהם.
עוד נושא המטריד אותם לעיתים קרובות הוא "עתיד השידור הציבורי". תאמרו, ודאי, בעיית שמאלנות השידור הציבורי, אי יעילות השידור הציבורי, אך לא. קיום ערוץ 1 וגלי צה"ל, ממומנים מכספי כלל הציבור ומונחים על-ידי כהני שמאל חיוניים להם, והם ללא תחליף. הרי בנוני מוזס או בנוחי דנקנר לא יוכלו לשלוט באותה מידת יעילות.
ובכלל אם אתם חושבים שדעת העם, וייצוג העם מעניינים אותם - אתם טועים. העם הוא חומר גלם נחות ומביך ביצירת חזון השמאל. לכן הפריימריז בליכוד הם מביכים, וחובה להסתייג מהם, והבחירות ברשות הפלשתינית תהליך מעודד, חברון היא "כבושה", ו"משיחיות" היא מלה גסה. נתניהו הוא טיפוס דוחה, ואבו-מאזן פרטנר ראוי. בקיצור, אין צורך להדליק נר בצהרים , היתר מובן.
על שפינוזה ומושג "אהבת אלוהים השכלית" שלו צחקו, שכל אולי יש שם, אלוהים - בספק ואהבה ודאי שלא. על אותו משקל אפשר לומר על המכון הנ"ל: מכון אולי יש שם, אינטרס ישראלי - בספק, דמוקרטיה - ודאי שלא.
כך שבמאבק על דמות המדינה מגיע כבוד לאנשים כמו נתניהו ועמיר פרץ, המשווקים מרכולתם בגלוי ובראש כל חוצות, תוך שימוש בכללי המשחק, ולא למניפולטורים מטלביה. גם כאן תקפים דבריו של אלכסנדר ינאי לשלומית אלכסנדרה אשתו: "אל תתייראי לא מן הפרושים ולא מן הצדוקים, אלא מן הצבועים, העושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס".
וכלל זה תקף במובהק לגבי הליך "חוקה בהסכמה" של המתקרא "המכון לדמוקרטיה". חוקה, עוד חזון למועד, הסכמה, כן, ודאי, אך לא עם שקרנים ומוליכי שולל.