בבוקר יום ראשון הדהימה אותי כלתי וסיפרה לי, שעו"ד שמואל צנג הלך לעולמו.
כלתי שאלה בזהירות - לבל אפגע - האם שמעתי? כלתי ידעה על הערכתי העמוקה לשמואל ועל הוקרתי לו, והעבירה לי לאט את בשורת האיוב.
הרגשתי צביטה בלבי.
הכרתי את שמואל לפני כמה שנים, כעורך-דין. אחר כך נפגשנו שוב לרגל פעילותי בקבוצת מחקר על מלחמות ישראל - הפורום לאזרוח תחקירי קרבות והפקת לקחים. שמואל היה קצין בסיירת צנחנים, שלחם במלחמת ההתשה, ובמלחמת יום הכיפורים כקצין מילואים בגדוד-הסיור-והנ"ט של נתן שונרי בחזית הדרום. הוא התעניין מאוד בפעילות הפורום, והתגייס לסייע לנו כמיטב יכולתו בעצה, בדברי עידוד ולבסוף בייצוגנו בעתירה לבג"צ בעניין חשיפת מסמכי הצל"שים ממלחמת יום הכיפורים.
העבודה עמו התנהלה בקצב מהיר, כרצונו. הוא הבין את ענייננו, וגילה אהדה רבה לתביעותינו. שמואל ניסח את תביעותינו, והעבירן לשפת המשפט. יחד עמו צלחנו את כל המכשולים, ובעידודו התגברנו על כל המשוכות. ידעתי - למרות הספקות - שהוא עושה את המיטב ואת המירב - כדרכו.
שמואל עודד אותנו ברגעים המתים של ההמתנה להכרעת השופטים, מחד-גיסא. הוא צינן את התלהבותנו, מאידך-גיסא, ותיעל את פעילותנו לאפיקים הנכונים - עד שזכינו לקבל פסק-דין תקדימי, שפתח את ארכיון צה"ל בפנינו.
"עו"ד שמואל צנג ז"ל גילה לנו את פניה של ישראל היפה - של אדם, המוכן ללחום את מלחמת הצדק, רק למען הצדק" - כתב עוזי בן-צבי, עמיתנו לפורום, הנמצא בסין לרגל עסקיו.
"כמה חבל שהאיש הזה עם כל האנרגיות החיוביות הלך כך לעולמו - הרבה בטרם זמנו".
ואילו עמיתנו לפורום, עמיקם צור, כתב, "לצערי, לא יצא לי לפגוש את המנוח, אלא רק להתכתב אתו באמצעות הפאקס. עו"ד צנג ייצג אותנו בבג"צ נגד משרד הביטחון בכישרון, במסירות ובהתנדבות. הוא איש מאותם אנשים שבזכותם ולכבודם שווה להיאבק למען פניה היפות של המדינה".
שמואל היה איש צעיר - כמונו. כולנו ילדי שנות הארבעים ושנות החמישים, בעלי היסטוריה דומה, ששילבו קריירה עם שירות מילואים פעיל ביחידות קרביות, ונהנו מכך. לא החלפנו סיפורי קרבות, אך כולנו ידענו, שאפשר לסמוך על אחוות הלוחמים - גם אם חלקנו שחורי כומתה ולאחרים - כומתה אדומה. פעם ניסיתי למשוך ממנו את סיפור הקרב על האי שדואן, והוא לא רצה להרחיב. עכשיו אני יודע, שבמהלך הקרב הזה חילץ את חבריו מתוך שדה מוקשים.
שמואל לקח דברים ללבו, ועשה דברים בחוכמה, באהבה ובהתלהבות - עד שנדם.
הערב (יום שני) ליווינו את שמואל למנוחת עולמים. במותו איבדתי ידיד נאמן. אני אבֵל עליו כמו היה בן משפחתי.
שמואל צנג הותיר אחריו אישה, שלושה ילדים, אחות וחברים רבים. כולם התייתמו מחבר, וממאנים להתרגל לבשורה המרה.
חבל על דאבדין דלא משתכחין.