רוממות הדמוקרטיה בגרונם, האמנם?

מאמרו של אהרון רול: "רוממות הדמוקרטיה בגרונם" מפגין חוסר הבנה וחוסר הפנמה של מהות דמוקרטיה. ולצערנו זה מייצג ציבור רחב. היגיון פשוט לכאורה: "מה קורה לעקרונות הדמוקרטיה כאשר שני הצדדים צודקים, כאשר זכויות שני הצדדים שוות, אמיתיות וזהות?" תשובה פשוטה לכאורה: "זכויות הרוב גוברות על זכויות המיעוט. לא משום שהרוב צודק יותר אלא משום שיותר פרטים (הרוב) נפגעים מפרטי המיעוט ומשכך, כאן 'אחר רבים להטות'". כותב רול: "כאשר חברי הקהילה ההומו-לסבית (להלן ה-קה"ל) טוענים כי זכויותיהם הדמוקרטיות ייפגעו במידה ויאסר עליהם לצעוד "בגאווה" בחוצות ירושלים הם ראשית טועים ושנית מטעים. אך ורק באם לדעתם דמוקרטיה פרושה פגיעה בזכויות האחר, רק אז הינם צודקים. ובאם לא כך מה כן". זוהי הצגה טועה ומטעה. כאשר קבוצת אזרחים נאסר עליה לצעוד ולהפגין בבירת המדינה, זו פגיעה בזכות דמוקרטית של חופש הביטוי. על כך אין חילוקי דעות. נשאלת השאלה איזו זכות דמוקרטית של ציבור אזרחים נפגעה כתוצאה מצעדה זו? נזכור כי הצעדה לא היתה בקרבת שכונה בעלת אופי דתי, אלא במרכזה של עיר הבירה. התשובה היא שלא נפגעה כל זכות דמוקרטית, ואין די בהעלאת טענה כזו, ללא ציון איזו זכות מוגדרת בדמוקרטיה נפגעה. ומתעקש הכותב: "ומה על זכויות הדתיים והמסורתיים, אלו המתגוררים בירושלים ואלו מחוצה לה, להם אין זכויות? זכויותיהם המתחשבות ברגשותיהם שוות לזכויות הרגשיות של הקה"ל ומפאת היותם הרוב זכויותיהם גוברות על זכויות הקה"ל". מהי "זכויותיהם המתחשבות ברגשותיהם"? אין זכות כזו, ולא יכולה להיות, שהרי כמעט כל מה שעושה או אומר המיעוט מפריע לרוב, והרי בגלל זה הינו מיעוט. לכן בדיוק יש למיעוט זכויות מסוימות, לרבות חופש ההבעה, זכות שאינה מותנית בגודל המיעוט. נכתב במאמר "מאידך, עלינו כחברה הטרוסקסואלית הדואגת לקיומה ולהמשכיותה לצמצם למינימום את אפשרויות המשפחתיות-ממסדיות של קהילה זו ובאותה נשימה לאפשר חיים משותפים לבני הקה"ל בדל"ת אמותיהם במידה ויחפצו בכך, באשר את שעושים בני הקה"ל בחדרי חדרים אינו מעניינו של הציבור". כאן מובעת דעה שאין בינה ובין דמוקרטיה ולא כלום, דעה שמסבירה את כל המאמר. חברה דמוקרטית אינה הטרוסקסואלית, לחברה דמוקרטית אין דעה בנושא זה, אלא שהינו בתחום צנעת הפרט. "לצמצם למינימום את אפשרויות המשפחתיות-ממסדיות של קהילה זו" - זה כבר נוגד את עקרונות הדמוקרטיה, וסותר את המשך המשפט - "את שעושים ... בחדרי חדרים אינו מעניינו של הציבור". אומר הכותב: "אם חברי הקה"ל מתעקשים על פומביות יחסיהם, הם הופכים אותנו כולנו באחת לבעלי עניין בצורת יחסיהם ובכך נחשפים אף לביקורת והתנגדויות לגיטימיות". אין "אם" ואין מדובר על פומביות יחסיהם, שהרי אין הם מקיימים יחסים בפומבי מעבר למקובל בכל ציבור. מדובר על זכותם שלא להתבייש בנטיותיהם, ולדרוש שיווין זכויות מלא, ואף לצעוד ולהפגין בדרישה לזכויות מלאות. האם כשכותב המאמר הולך ברחוב שלוב זרוע עם בנו המבוגר זה "טעם לפגם ופגיעה אנושה"??? מותר ומקובל כי שני אנשים הולכים שלובי זרוע ואין בכך כל פגיעה. אז מה, מה שמותר לאחד פסול אצל האחר? ועתה הגענו לפסיאודו מדע: "ללא כל ספק, ילדים הגדלים במשפחה נטולת גבר או אישה מקבלים תמונה מעוותת של עולם המשפחה הממוסדת וסיכוייהם להקים משפחה מסורתית יציבה ומתפקדת נמוכים משמעותית מסיכויי הפרטים הבאים ממשפחות מעורבות" - ללא ספק??? וממשיך: "מאות מחקרים קליניים אשר מראים כי מרביתם של הילדים ל"משפחות נטולות אב" (לעיתים מכונות בטעות גם "משפחות חד-הוריות") הינם בעלי קשיי למידה, נרגנים, לוקי כישורים חברתיים ומתקשים לתפקד במסגרת משפחה מסורתית. סביר להניח כי התוצאה תהיה זהה במקרה של "משפחות נטולות אם" כפי המבוקש ע"י הקה"ל הגברי." "סביר להניח"??? - רק אצל בעל דעות מוטות, ככותב המאמר. ככלל, "מחקרים קליניים" ו- "סביר להניח" אינם חיים ביחד, מחקר עובדתי ודעות אישיות הינם דברים סותרים. כמו כן אין קשר בין "משפחות נטולות אב" (לעיתים מכונות בטעות גם "משפחות חד-הוריות")" לבין תא משפחתי שאינו הטרוסקסואלי, שהראשון הוא תוצאה של פרוק תא משפחתי על כל ההשלכות, והשני הינו הקמת תא משפחתי, למרות כל הקשיים. נכתב "עלינו לצמצם למינימום ההכרחי זכויות משפחתיות של חברי הקה"ל, בהתאם למתכונת ההטרוסקסואלית-המסורתית". כיוון זה הינו לא דמוקרטי ומסוכן עד מאוד, ומשטרים שהלכו בכיוון זה הם המשטרים האפלים ביותר בהיסטוריה. "התעקשות הקה"ל לגבי מצעד ירושלים, בעוד כלל מרחב ארץ ישראל פתוח בפניהם, היא המוכיחה לאשורו כי אין הנושא כאן כרוך בהשגת זכויות לגיטימיות אלא מאבק כוחני גרידא של כפיית רצון המיעוט על הרוב." להד"מ. ירושלים הינה בירת מדינת ישראל, וטבען של הפגנות שהן נערכות בעיר הבירה. הפגנת הענק למען שוויון זכויות הכושים, בה נאם מרטין לותר-קינג את נאומו המפורסם (יש לי חלום) נערכה בוושינגטון הבירה ולא במקום אחר. ולסיום אומר, כי מי שמתאר את מתנגדיו לוויכוח כ-"פרטים מהמדיה ופוליטיקאים מזייפי ליברליזם, נמוכי מצח אינטלקטואלי, תאבי קול ומושבים מרופדי מנעמי השלטון", אינו ראוי כלל לקבל מקום בתקשורת. בתור מזייף ליברליזם, נמוך מצח אינטלקטואלי וכו'... רק אומר כי אין כמו התבטאות כדי להעיד על כותבה. "אני מתנגד לדעתך, אך אני אאבק עד המוות על זכותך לומר זאת" אמר הסופר והוגה דעות וולטיר, וחבל שכה מעט מפנימים מסר זה.