בעקבות שובה של המתלוננת ה' לכותרות, כמי שלכאורה סבלה הטרדה, מתעוררות שתי שאלות עיקריות:
1) האם ה' נחשבת עדיין לעדה במובן החוק הפלילי - למרות שהיא כבר העידה בבית המשפט, ומשפטו של רמון כבר הסתיים?
2) מהי הטרדת עד?
לשאלה הראשונה, התשובה הינה חד-משמעית חיובית. ה' תחשב כעדה עד אחרון ימיה.
קובע בעניין זה חוק העונשין:
"המטריד אדם בנוגע להודעה שמסר האדם, או עומד למסור, בחקירה על-פי דין, או בנוגע לעדות שמסר האדם, או עומד למסור, בהליך שיפוטי, דינו - מאסר שלוש שנים".
הנה כי כן, חוק העונשין אינו מבחין בין הטרדת עד שעומד להעיד לבין הטרדת עד שכבר העיד במשפט.
אשר למשמעותו של המונח הטרדת עד, פסק הדין המנחה בעניין זה ניתן על-ידי נשיא בית המשפט העליון מאיר שמגר בפסק דין בפרשה שהתפרסמה בזמנה כפרשת "הפגישה הלילית" (ע"פ 526/90).
הנשיא שמגר קובע שם כי הטרדת עד הינה:
"כל פנייה אל אדם בדיבור או במעשה שיש בו כדי לטרדו ממנוחתו או מעיסוק באותם עניינים שהוא בוחר לו מרצונו. הדבר כולל, בין היתר, פניות טלפוניות המעמיסות על זמנו, צלצולי סרק בדלת או בטלפון, מעקבים גלויים או נסתרים, צעידה בעקבות אדם, עריכת משמרות, פניות אליו כדי שישוב ויבחן טענותיו והאשמותיו, בייחוד בלווית איום מוסווה ששמו או משרתו ייפגעו, לרבות הזמנתו למקום שלא ביוזמתו בקשר לעדותו ודברים כיוצא באלה, שיש בהם כדי להעסיק אדם בעניינים שאינם אלא, כלשון העם, בלבול מוח גרידא...
סעיף העבירה מתייחס רק למבצע העבירה, היינו למטריד ואין בין יסודותיו הוראה, ממנה עולה כתנאי להתקיימותה של העבירה, שמלאכת ההטרדה אכן צלחה בידי מבצעיה, וכי האדם כלפיו כוון מעשה העבירה אכן חש סובייקטיבית מוטרד. מחשבתו ותגובתו של האדם אשר כלפיו מופנים מעשי ההטרדה או מידת ההצלחה של ההטרדה, אינם מיסודותיה של העבירה. העבירה מתייחסת על-פי יסודותיה למעשהו ולמחשבתו של המטריד ולא למצבו הנפשי של המוטרד או למידת ההצלחה של ההטרדה לגביו".
הקביעות הללו של השופט שמגר מדברות בעד עצמן. השופט שמגר פרש את המונח "הטרדת עד" באופן רחב ביותר, שכמעט אין רחב ממנו.
וכפי שאנו גם רואים, יכולה עבירת ההטרדה להתקיים - גם אם ה' כלל לא ידעה ולא הבחינה שהיא נמצאת בסיטואציה של הטרדה.
הקביעות הרחבות הללו של הנשיא שמגר - שיהיו מי שיגדירו אותן כקביעות דרקוניות - עלולות לשמש גן עדן לעדים שקרנים (ומאליו גם להגביר את הפיתוי לשקר), וכך הן עלולות להשאיר גם את מי שנאשם או הורשע על לא עוול בכפו כתוצאה מעדות שקר - חסר אונים ממש, ובלא יכולת סבירה להוציא את צידקתו לאור.