הגדרת מוניטין, כמו "מונחי שסתום" אחרים הקשים להגדרה, אינה נמצאת בחוק. בהחלטת בית המשפט העליון בעניין ע"א 7493/98 שלמה שרון נ' פקיד שומה (להלן: פרשת שרון) קבע השופט ריבלין הגדרה לפיה מוניטין הוא "כוח המשיכה של עסק הגורם לבואם של לקוחות". בתי עסק ועוסקים עצמאים המוכרים את המוניטין שלהם, בדרך-כלל מוכרים את פעילותם, את איכות השירות שניתן על-ידם ואת קהל לקוחותיהם. משרדי רואי-חשבון אינם שונים, שכן מדובר בפעילות נמשכת שבסיסה זהה ואופן הפעילות אינו משתנה למעשה.
לקוחות, החוזרים דווקא למשרד רואי-החשבון שהם רגילים לשירותיו באופן ספציפי, אינם חוזרים כי הוא היחיד הנותן את שירות זה. עצם היחס, הכבוד, ההסתמכות ושאר התכונות שניתן לייחס למשרד הם גורמים היוצרים ללקוח רצון להמשיך ולתת אמונו במשרד. מאמר זה מתייחס למוניטין של משרד רואי-חשבון, אשר נמכר למשרד אחר ולמיסויו ומעבר לכך - לאופן שיש לבצע מכירה זו, על-מנת לזכות במס המופחת.
היתרונות במכירת מוניטין שניים הם - מדובר במיסוי מופחת של 20% ליחיד המוכר את המוניטין שלו (לעומת רווח הון אחר, אשר עד 01.01.2003 מחויב לפי מדרגת המס השולי) ובמיסוי של 29% לחברה המוכרת. בנוסף, תקנות מס הכנסה (שיעור פחת למוניטין) קובע, כי הקונה יוכל לגלם את קניית המוניטין כהוצאה מוכרת בפחת של עד 10% בשנה.
רואי-חשבון מאוגדים בדרך-כלל בשותפות, אשר בה המיסוי נעשה על-דרך הכנסת כל שותף בנפרד לפי האמור בפקודת מס הכנסה. מאחר שהמוניטין נצבר בשותפות מעצם קיומה ושאר הסיבות המנויות לעיל, כל שותף ישלם 20% מס, כיחיד, על הרווח האישי שלו מהמוניטין שנמכר.
מתי יכיר בית המשפט במכירה כמכירת מוניטין, הנמכר על-ידי משרד רואי חשבון, כאשר הוא נמכר לאחר? בפרשת שרון סיכם השופט ריבלין את דרכי ההוכחה של מוניטין וכלל בהם חמישה גורמים, כפי שיפורט להלן:
ראשית, מדובר בתכונות המשרד אשר הופכות אותו ייחודיות בעיני לקוחותיו, כאשר רשימת הלקוחות מהווה חלק בלתי נפרד ממנו וכן סממן נוסף למכירת המוניטין. דהיינו, מאחר שהסיכוי לכך שלקוח של משרד פלוני יחזור אליו עקב המוניטין הוא "כערך" המוניטין באחוזים, קונה החברה הקולטת את הסיכוי שהלקוח יגיע אליה, למרות שהמשרד הקודם אינו קיים. המשרד הנמכר יצטרך להביע בפני לקוחותיו את הסתמכותו על המשרד החדש שיתן שירות טוב לא פחות מזה שניתן על-ידו ובכך יוכל הלקוח לשמור על הסתמכותו כלפי החברה הקולטת, כאילו היתה החברה שנמכרה.
הוסיף השופט גם את הסממן החשוב של אי-התחרות. כלומר, בשל התכונות המיוחדות של המשרד הנמכר בעל המוניטין, יש צורך בתקופת אי תחרות. אחרת, למשל, תמכור חברה פלונית את המוניטין ורשימת הלקוחות וכדרך אגב ינסו בעליה למשוך לקוחות ממנה. בכך, רשימת הלקוחות אינה מועברת באופן מעשי ולכן עלולים לראות את המוניטין כאילו לא נמכר.
בנוסף לכך קיים אינטרס המכירה. השמירה על המוניטין כשלם ובמצב של אי-תחרות אינו קל. ללקוח יש זיכרונות טובים מהטיפול המעולה שקבל ממשרד מסוים ואילו האינטרס של קבלת שירות דומה ככל הניתן הוא חשוב עבורו. אינטרס המכירה מגולם באופן שונה בענייני מכירת מוניטין - הוא מגולם בויתורו של משרד על טיבו וטבעו ועל סימני ההיכר שלו. אינטרס זה חייב להיראות כלפי חוץ ולהתקיים למעשה, שכן אחרת יראה פקיד השומה את הפעולה כהתחמקות ממס ולא כתכנון מס מותר.
הסממן האחרון אותו קובע השופט ריבלין הוא סממן מכירת העסק כ-"עסק חי". הכוונה היא להעברת היסודות המבטיחים את המשך פעילות העסק, כאילו לא נמוג.
חישוב ערך המוניטין
השופט ריבלין קבע, כי השיטה הראויה היא השיטה השיורית, שכן היא מתייחסת באופן עקיף לערך המוניטין של העסק כ"חי" על-ידי נוסחה פשוטה. טול את סכום המכירה והפחת ממנו את כל הגורמים שאינם מוניטין, דהיינו - את הנכסים המוחשיים, ערך הקניין הרוחני (סימני מסחר, זכויות יוצרים וכד') ואת ערך העסק כ-"עסק חי".
לסיכום - משרד רואי-חשבון מוכר ראשית וחשוב מכל את המוניטין שצבר. המשרד המוכר צריך לשמור על מוניטין זה כבבת עינו, לא רק על-מנת שיום אחד יוכל לשלם מס מופחת בערך גבוה, אלא כדי שכשיום זה יקרה - פקיד השומה לא יהפוך את המוניטין לאות מתה.
לדעתנו, שמירה על חמישה העקרונות הבסיסיים שנקבעו בפרשת שרון - קיום המוניטין, רשימת הלקוחות, אי-התחרות, אינטרס המכירה ומכירת העסק כ-"חי" - הם הבסיס הנכון לשמור על מוניטין מבחינת המס.
מעבר לכך? תן ללקוח להרגיש בבית.