צבא שכירי-חרב

• צה"ל הוא צבא הגנה לישראל. שמו מגדיר את תפקידו, אין לו תפקיד אחר. אסור להפעיל אותו למטרות אחרות, אסור להשתמש בו להשגת יעדים פוליטיים או אישיים של שליטי המדינה.

• ה"הינתקות" בוצעה במטרה אחת ויחידה - לחלץ את שרון מהליכה לכלא בגין לקיחת שוחד. בהשגת יעד זה היא היתה הצלחה מזהירה. בכל הקשר אחר - קיום משטר דמוקרטי, בטחון המדינה, רווחת אזרחיה והגנה על זכויותיהם הבסיסיות, אחדות העם, שמירת ערכי צה"ל - היא היתה אסון.

• עד כמה מבריקה בזדוניותה היתה מזימתם של אייל ארד ודב ויסגלס, בכירי "צוות החווה", מעיד פסק-דין הבג"צ בעתירה נגד היועץ המשפטי לממשלה על אי-העמדת שרון לדין באישום לקיחת שוחד. נאמר בו: "ניתן אומנם לפקפק אם גם בבחינת עניינו של חשוד מן השורה רואה היה היועץ המשפטי לייחס משקל דומה להסברים שנתן החשוד במסגרת אמירותיו בחקירה, אף שהסבריו אינם מתיישבים עם עובדות שיש לגביהן ראיות ישירות" - אך המורמים מעם הצדיקו החלטת מני מזוז, משום ש- "העמדתו לדין של ראש ממשלה תביא, קרוב להניח באורח מיידי, לשינויים בסדרי השלטון במדינה, ולכך עלולה להיות השפעה דרמטית על המדיניות הנוהגת לפחות בחלק מתחומי העשייה הפוליטית והציבורית".

כך, ללא בושה, חתמו שישה שופטי בית המשפט העליון, ובראשם כבוד הנשיא אהרן ברק, על פסק-הדין ההיסטורי - החשוב ביותר בתולדות המדינה, ואף הבזוי והנאלח ביותר.

• לא רק רשויות אכיפת החוק, אלא כל מוסדות המדינה נרתמו לסייע לסנדק בהשגת יעדו. שועי הארץ - שרי הממשלה (שלא פוטרו או התפטרו), חברי הכנסת, בכירי המינהל הציבורי וראשי מערכות הביטחון, גם אלה שהתנגדו תחילה לתוכנית - ישרו קו עם המהלך הרודני, ההפוך להכרעת הציבור בבחירות. הם עשו זאת ממניעים שונים, עקב דעותיהם הפוליטיות, תחת לחץ ואיומים, או תמורת שוחד של קידום אישי. כמו ראשי כל ארגון פשע, אריאל ועמרי שרון ידעו "לסדר עניינים".

• מפקדי צה"ל נרתמו להינתקות, תוך התעלמות מהיותה מנוגדת לתפקיד הצבא, ומעשה בלתי חוקי של בגידה בדמוקרטיה. בוגי יעלון, למרות שראה בה "רוח גבית לטרור", הכין את הצבא לביצועה, ועקב כך הזניח אימונים והיערכות להגנת המדינה; משלא הוכיח התלהבות מספקת, הוחלף בדן חלוץ, שהשלים ההכנות וביצע "המשימה הלאומית" ביעילות מופתית. את המחיר שילמו הצבא ואזרחי המדינה במלחמת לבנון, וימשיכו לשלמו עוד שנים רבות.

• הקצונה הבכירה של צה"ל מכרה בנזיד-עדשים של משכורות שמנות, שררה וקידום, את מחויבותה למטלה היחידה שהצבא רשאי וחייב לבצע, הגנה על המדינה. מה שחמור אף יותר - נתנה יד לרמיסת המשטר הדמוקרטי. צה"ל, צבא העם, הפך תחת פיקודה לצבא קלגסים, צבא שכירי-חרב המשרת שלטון רודני מושחת.

• אותה קצונה בכירה מנהלת את צה"ל גם היום. כל פקודה הניתנת על ידה שאינה מכוונת באופן מובהק לשמירת בטחון המדינה, שריח פוליטי נודף ממנה - היא פקודה בלתי חוקית. סירוב לבצע פקודה כזאת אינו זכות כי אם חובה מוסרית של כל החיילים, דתיים וחילוניים כאחת, ללא קשר לדעותיהם הפוליטיות - ממש כפי שהיתה זאת חובת הצבא ב"הינתקות", חובה אותה לא מילא.

• שנים-עשר סרבני "דוכיפת" נמנים עם טובי הנוער שלנו. אלה המתנדבים לשרת את העם והמדינה בתפקידים הקשים והמסוכנים ביותר, ומוכנים להקריב לשם כך אף את חייהם; אלה הנאמנים למורשת רועי קליין ועמנואל מורנו, לא לדרכם של דן חלוץ ואלעזר שטרן. ניתן לשער שהם התלבטו קשות בטרם החליטו לסרב להשתתף בסיוע לגירוש שתי המשפחות בחברון - לא מפחד הכלא, אלא עקב רצונם להמשיך ולשרת ביחידתם, עם התרומה, הקושי והסיכון הכרוכים בכך.

• לבי אתם. בה בעת אני חש סלידה כלפי הפוליטיקאים, האופורטוניסטים והמושחתים - בצבא ומחוצה לו.

הערה: לפני שנתיים, לקראת ביצוע ה"הינתקות", פרסמתי מאמרי הראשון ב-Nfc - "על דמוקרטיה ועל סרבנות". למרות המכות שנחתו עלינו מאז, בעקבותיהן התפכח חלק גדול מהציבור מהאשליות וההטעיות בהן הוזן בידי האליטות והתקשורת - נראה שלא השתנה דבר בהתנהלות שליטי המדינה.